אברבנאל על ישעיהו ז:טז

וזכר שעם היות שמפאת ההרגל הזה ימהר הנער ההוא לדעת זה, הנה אותו הזמן הקרוב והממהר לבוא בטרם ידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב עם כל תוקף ההרגל ההוא אשר הרגילוהו בו, תעזב האדמה רצונו לומר ארץ ישראל אשר היה קץ אחז בעבורה מפני שני מלכיה, רוצה לומר מלך ארם ומלך ישראל הבאים עליה, ואין ספק שאף על פי שנאמר שהיתה הנבואה הזאת בתחלת הריון המלכה או בת המלך יהיה שהות בזמן מאותו עת שתלד ועד שהילד מתוך ההרגל יבחר ויכסף לאכול הדברים הטובים המתוקים והערבים, ולמאוס הפכם בכמו שנתים ימים, והנבואה הזאת היתה קודם ביאת המלכים על ירושלם, בכמו אותו זמן בין רב למעט, והיה אם כן נבואתו מיעדת על הצלתו. והיותר נכון אצלי שאמרו תעזב האדמה, לא אמרו על ארץ יהודה, כי אם על מלכות ארם ומלכות ישראל שהיה אחז קץ מפני שני מלכיה, והודיעו הנביא שבטרם ידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב, תעזב אדמת ארם מרצין, כי יבא עליו מלך אשור ויהרגהו ויקח את ארצו מידו, ותעזב גם כן שומרון ואדמת ישראל מפקח בן רמליהו, לפי שיהרג על ידי הושע בן אלה, ותעזב האדמה מהם אשר הם מולכים עליה. ואחרי שזכר התשועה הזאת, זכר תשועה אחרת שתהיה בימי חזקיהו בנו, שיבא סנחריב מלך אשור על ירושלם לשחתה, והשם ית' יגן על העיר. וזהו אמרו: