אברבנאל על ישעיהו סא:י

שוש אשיש בה' וכו' עד מי זה בא מאדום. אחרי שניבא הנביא על הגאולה העתידה ונקמת האומות ושמשחו הקב"ה ויחדו מבין שאר הנביאים לבשר כ"ז לבני הגולה יותר בשלימות מהם זכר דברי ירושלם והאומה והוא אומרו שוש אשיש בה' תגל נפשי באלקי ר"ל האמנתי אמונה קיימת שיבא עת וזמן שלא אשב בחשך כאשה מתאבלת על מת אבל בהפך שאז שוש אשיש שמחה כפולה בה' המרחם אותי עד שמפני זה תגל נפשי באלקי שהוא מדת הדין, כי תהיה כ"כ שמחת הגאולה עד שישמח לבי במה שעבר עלי מהגלות מפני שבעבורו זכיתי לגאולה והוא אומרו כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני כי בעבור זאת התשועה והגאולה שיעשה ה' עמהם בצדקתו ישמח ויגל ישראל. והרר"י קמחי פי' שאמר שוש אשיש בה' תגל נפשי ב' לשונות של שמחה כנגד מדת הדין ומדת רחמים שזכר, וכאשר זכר מדת רחמים אמר שוש אשיש שכולל הגוף והנפש אך במדת הדין אמר תגל נפשי לפי שהנפש היא עליוני' ומקבלת ייסורין יותר מהגוף ובגלות לא היו להם כי אם טובות נפשיות ובתורה ובמצות בלבד, ולכן אמר על הגלות תגל נפשי באלקי שאותה הגילה לא תיוחס אלא לנפש לבדה, ואמר כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני להגיד שעשה הקב"ה לישראל כמו שיעשה המלך לעבדו האוהב אותו שהאיש אשר המלך חפץ ביקרו ילבישהו מבגדיו וכמ"ש האיש אשר המלך חפץ ביקרו יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך (אסתר ו, ז - ח) וגו' כן הש"י שנאמר בו וילבש צדקה כשרין וכובע ישועה בראשו ילביש לישראל מאותם הבגדים היקרים ע"כ ישמח ויגיל, והוא אומרו כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני כי עם היות שהישע והצדקה היו בערכו ית' כשרין וככובע בהלחמו בגוים ההם הנה בערך ישראל לא יהיו אלא כמו בגדי הכה"ג בעת עבודתו ולכן אמר בגדי ישע מעיל צדקה ולא זכר שרין ולא כובע, ואמר במעיל יעטני לפי שהאדם לובש בגדיו ומתעטף עליהם כמעיל, והנה המשיל ענינו לחתן ולכלה שהם דמויים מתחלפים בבחינות מתחלפות כי כנגד המלביש שהוא הש"י אמר כחתן יכהן פאר וכנגד האומה אמר וככלה תעדה כליה, וכבר ידעת שבמשלי שה"ש המשיל תמיד הקב"ה לחתן וכנסת ישרא' לכלה, וזה הנביא עצמו אמר ג"כ וכמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלקיך (לקמן סב, כה), ויהיה פי' הכ' כמו החתן שמכין את הפאר וכמו הכלה שתעדה כליה ותכשיטיה וכ"ז אמר לבאר ששון הגאולה והותרה בזה השאלה הו'.

עוד זכר אחר זה הששון השני שהיה להם מהגלות ע"ד מ"ש למעלה אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני, וע"ז אמר כאן (יא) כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח ר"ל שהיה ישראל בגלותו וגאולתו כמו הארץ אשר תוציא צמחה וכגנה שזרועה תצמיח שהנה יצמיח אותם אחרי ההפסד שיפסד הזרע ראשונה ואח"כ יצמח כן היו ישראל בגלות שראשונה הגיעו לתכלית ההפסד והאבדון ואז ה' אלקים יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים, וכמו שגרגיר החטה הנזרעת אחרי הפסדו יצאו ממנו גרגרים רבים יותר יפים וטובים ממנו כן יהיה ענין העם בהקרבותו בימי תשועתו, וכמו שצמיחת הזרעים והצמחים יש לה עת וזמן מוגבל כן ה' אלקים יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים בזמנו המוגבל, והסתכל אמרו כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח שאמר תוציא צמחה מעצמה מבלי זריעה וזרועיה תצמיח הם הנזרעים כי לזה קרא' זרועיה שבזה גלה הנביא שהיו לגאולה ב' זמנים כמו שכבר הודעתיך פעמים רבות. הא', זמן האפשרות. והאחר, זמן החיוב. ולכן אמר כנגד זמן החיוב והעת הגזו' כי כארץ תוציא צמחה שהארץ תוציא הצמח מעצמה מבלי זריעה שהוא משל לגאולה שתהיה בעתה מבלי זריעת התשובה והמעשים טובים וזכות הדור, ועל זמן האפשרות אמר וכגנה זרועיה תצמיח שישראל יזרעו התשובה והמע"ט והש"י יצמיח מהם הגאולה.

ואפשר עוד לפרש הפסוקים האלה בדרך אחר והוא מפני שהנביא יעד לישראל בגאולתם ובדבקות השכינה בהם ואהבת הש"י לעמו יותר מבראשונה לכן אמר שוש אשיש בה' רוצה לומר שישיש וישמח בדבקות האלקי כי הוא העיקר לפי שזו היא שמחה נפשיית וזהו אמרו תגל נפשי באלקי וביאר הכתוב שהשמחה והששון אשר יהיה לישראל בה' תבא כאשר ילביש' בגדי ישע ומעיל צדקה יעטם כי אז בזמן הגאולה והתשועה ישוב ה' לשוש עליהם לטוב בדבקות שכינתו ואז יגילו וישמחו בו. וכבר פירשו הכתוב הזה בפסיקת' רבתי שאמרו שם שוש אשיש בה' כתי' זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו אין אנו יודעים במה לשמוח אם בהיום אם בהב"ה בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך וכה"א שוש אשיש בה', משל למטרונה שהלך בעלה ובנה וחתנה למדינת הים אמרו לה באו בניך אמרה להם ישמחו כלותי הרי חתניך ישמחו בנותי כיון שאמרו לה הרי בעליך אמרה להם הא חדוה שלימה כך הנביאים אמרו לה לירושלם בניך מרחוק יבאו והיא אומרת ישמח הר ציון בנותיך על צד תאמנה והיא אומרת תגלנה בנות יהודה וכיון שאמרו הנה מלכך יבא לך היא אומרת הא חדוה שלמה שוש אשיש בה'. ע"כ. הנה הסכימו בפירוש שוש אשיש בה' למה שפרשתי באחרונה.