אברבנאל על ישעיהו ה:יא

הוי משכימי בבקר שכר ירדופו וגו', עד הוי מושכי העון בחבלי השוא: עתה ידבר הנביא נגד הדבור והמאמר השלישי אשר הביא במשל, והוא ויעזקהו ויסלקהו, אשר הכוונה כפי מה שפירשתי שלמד' דרכי העבודות האלקיות, והמצות התוריות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם: ועל זה אמר הנביא, שהמה ברשעתם תחת ההשכמה שהיה להם לעשות לבית המקדש בבקר, להתפלל תפלת השחר, וכאומרו (הושע ו, ג) ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מוצאו, ובמקום שהיה להם בנשף להתפלל תפלת ערבית, שהיא היא העבודה הראויה לכרם היו עושין בהפך, כי הם היו משכימים בבקר לשתות, וכן היו מאחרים בנשף לשתות ולהשתכר עד שיין ידליקם, ולכן אמר עליהם הוי, רוצה לומר אוי עליהם שהם משכימים ומעריבים לחנויות היין, תחת היותם משיכימים ומעריבים לבית המקדש, והתבונן אמרו בבקר שכר ירדופו ובנשף יין ידליקם כי היה המנהג אצלם, כמו שהוא עוד היום אצל הישמעאלים הטמאים, שמפני עסקי היום היו שותים בבקר מעט, ובלילה מפני השינה היו משתכרים הרבה, ולכן אמר בבקר שכר ירדופו, ובנשף, אמר על דרך הפלגה, יין ידליקם, ומשכימי ומאחרי הם מוכרחים ולא סמוכים, כאלו אמר משכימים בבקר, ומאחרים בנשף, וכמו שהבקר הוא התחלת היום, כן הנשף התחלת הלילה, כמו בנשף בערב יום.

וספר מגנותם, כי אותה שתייה ושכרות היו עושים בשמחות וגיל, כאלו היו משיגים בזה שלמות גדול. וזה אמרו, (יב) והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם רוצה לומר שיחד היו נסמכים הכנור והנבל והחליל והתוף והיין שהם שותים, כי לא היה זה מבלי זה, וכבר התלונן הנביא במקום אחר על זה, במה שאמר (ירמיה יא, טו) כי רעתכי אז תעלוזי וזכר שהיו מכלים בהבל ימיהם במאכל ובמשתה ובנגונים, ואת פעל ה' לא יביטו, שהיא התורה האלהית אשר צוה לעזק ולסקל את הכרם, ומעשה ידיו לא ראו, לא נתנו לב אל עשרת הדברות הכתובים באצבע אלהים חרות על הלוחות, והוא אמרו ואל פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו ובעבור זה היה עונשם מדה כנגד מדה, כי כיון שרדפו אחר המאכל והמשתה, ולא אחרי הדעת לכן יבואו לידי גלות. וזהו, (יג) לכן גלה עמי מבלי דעת ר"ל שבגלות תאבד חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר, שזהו מבלי דעת, גם אמר שנמשך להם הגלות מפני חסרון הדעת וההשכל בתורת השם, וזכר שהנכבדים שבהם ימותו ברעב, והוא אמרו וכבודו מתי רעב, וההמון שהוא היותר משתכר, אותו ההמון יהיה צחה צמא, רוצה לומר שתדבק לשונו לחכו מרוב הצמא, והוא מלשון והשביע בצחצחות נפשך, ואחרי שזכר עונשם על המאכל והמשתה, זכר גם כן עונשם על הניגונים שהיו שומעים תמיד, ועל זה אמר פעם שנית (יד) לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק והוא רמז למות ולהריגה שתבוא בהם, שהשאול הרחיבה נפשה ופערה פיה לקבל אותם, והמשיל המות בהרחיבה שאול נפשה ופערה פיה, כדרך המשוררים והמנגנים שפוערים פיהם לבלי חק, כאלו אמר זה יהיה נגונם, ולזה אמר בסוף הדברים וירד הדרה והמונה ושאונה ועלז בה רוצה לומר זה תהיה אז שמחתם וניגונם, שירד שמה הדרה שהם השרים והנכבדים שזכר, וגם כן המונה שהוא כלל העם, ואז כלם ישמחו ויעלזו באותו ניגון הממית שינתן אליהם, ובמדרש תנחומא (ל"ג, כ) דרשו לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק, על הבלתי נימולים שאין בהם חק המצוה, ומה שפירשתי הוא כפי הפשט, וכינה אותם בלשון נקבה הדרה והמונה לפי שהדבור היה על בית ישראל כמו שאמרתי, וחכמינו זכרונם לברכה אמרו (סוטה מ"ח ע"א) כל השותה בארבעה מיני זמר כאלו מביא רעה בעולם, שנאמר והיה כנור ונבל, וכתיב בתריה לכן גלה עמי מבלי דעת, אלא בסעודת מצוה ובסעודת חתנים, וסימן לדבר שוש אשיש בה' וגומר, כחתן יכהן פאר, כי אז נשמח בארבעה מיני זמר, והסימן "כחתן" כ'נור ח'ליל ת'וף נ'בל, וכן דרשו כל מי שאינו מחשיב בתקופות ומזלות עליו הכתוב אומר ואת פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו, דקדקו בזה מלת יביטו, וראו, ולכן דרשוהו בידיעת הדברים השמימיים, שנאמר בהם כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, וכתיב ומעשה ידיו מגיד הרקיע, וחכמים ז"ל דרשו גם כן ואת פעל ה' לא הביטו ואת מעשה ידיו לא ראו שלא קלסוהו שחרית יוצר אור, ולא ערבית המעריב ערבים, רצו לומר שהאדם חייב לקרוא קריאת שמע שחרית וערבית שנאמר בשכבך ובקומך, וזמן קריאת שמע כוותיקין שהיו גומרין אותה עם הנץ החמה, ובערבית מעת יציאת הככבים, ולכן תקנו קודם קריאת שמע של שחרית יוצר אור ובורא חשך, וקודם קריאת שמע של ערבית מעריב ערבים, והם לא הביטו אל פעל ה', ביצירת האור ומעשה ידיו לא ראו, בהערבת השמש ויציאת הכוכבים, כי לא השכימו ולא העריבו לזה, אלא לשתות יין ולהשתכר, וכן אמרו בפרק כל כתבי (שבת קי"ט, ב), אמר רבי אבהו, לא חרבה ירושלם אלא בשביל שבטלו בה קריאת שמע שחרית וערבית, שנאמר הוי משכימי בבקר שכר ירדופו, וכתיב בתריה לכן גלה עמי מבלי דעת.