אברבנאל על ישעיהו מג:א

ועתה כה אמר ה' בוראך וכו' עד הוציא עם עור ועינים יש. הפרשה הזאת יש מפרשים אותה על כורש מלך פרס ששלח את ישראל מגלות בבל לירושלם, ולכן פירש הראב"ע כי תעבור במים על מדי ופרס כאשר ילכדו בבל שנצולו ישראל וגם הם היו בוזזים את הבבליים, ופירש נתתי כפרך מצרים שמלכי מדי יעשו להם רעה, עד שהוצרך לפרש ממזרח אביא זרעך על בבל שהיתה למזרח ירושלם, וממערב על מצרים שהיא מערבי, והנה הוא מעוות את הכתובים ומגלה בהם פנים שלא כהלכה. והרד"ק בשם אביו ז"ל פירש אותה בענין סנחריב, ושעל זה אמר כי גאלתיך על גאולת ישראל מיד סנחריב בזמן מפלתו, ושהמשילו במים רבים באומרו כי תעבור במים אתך אני וגומר כי כן אמר בתחילת ספרו את מי הנהר העצומים והרכים את מלך אשור וגומר ושטף ועבר עד צואר יגיע וגומר, ולכן הבטיחם כאן שלא יפחדו מאותו נחל השוטף חיל כשדים. ויורה עליו ג"כ אומרו נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתך לפי שכאשר עלה סנחריב ושם פניו לירושל' שמע שתרהקה מלך כוש יצא להלחם עמו והלך ונלחם עם כוש וסבא ומצרים ושב לו עם כל השבי לירושלם ושם נגפו השם במחנהו, ולכן אמר כאן שנתן השם כוש וסבא ומצרים תחתיהם, ושהיה זה מאשר יקרו ישראל בעיניו, ולפי שאי אפשר להתישב על זה הדרך ממזרח אביא זרעך וגומר פירשו שהכוונה בו ועוד אעשה עמך חסד אחר בקבוץ הגליות. ולי נראה שהפרשה כולה תיעד ג"כ בעתיד ר"ל בגאולה הגדולה אשר תבא, וכן פרש"י הפרשה כולה, והענין כי לפי שזכר למעלה סבת הגלות והחורבן בפרשת החרשים שמעו כמו שפירשתי, בא עתה לנחמם באומרו כי עם היות שהלכו בגלות מפני רוב חטאיהם לא ייראו פן תקרם שמה הכליה כי הנה האלוה יתברך אשר בראם ויצרם, מבטיח אותם אל תירא, והנה הביא להם ראיה משתי התשועות אשר עשה עמהם להפליא כדי שיאמינו כי כן יעשה להם בקבוץ הגליות, וזהו אומרו בלשון עבר אל תירא כי גאלתיך רוצה לומר מגלות מצרים ששם נגלה כבודו עליהם וקרא והודיע לכל העולם שלקחם לו לעם, וזהו קראתי בשמך לי אתה עוד זכר להם קריעת ים סוף והעברת הירדן ביבשה ועליהם אמר (ב) כי תעבור במים אתך אני שהוא ים סוף:

ובנהרות לא ישטפוך שהוא הירדן. וזכרם בלשון עתיד להגיד שככה יעשה להם בקבוץ הגליות כמו שנזכר בנבואות של מעלה, וכבר נטה יונתן לפירוש הזה, והיה תכלית המאמר כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך שהגלות הזה במשל לאש המכלה והמפסיד הלחות משרשו, ואולי שעל כן אמר המשורר (תהלים סו, יג) באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה באש הוא זה הגלות ובמים הוא גלות מצרים ומכולם יוציאנו השם לרוייה.

ורש"י פירש כי תעבור במים כשעברת בים סוף אתך הייתי, ובנהרות לא ישטפוך גרתה בין המצריים והאומות המרובים ממך כמו נהר ולא יכלו לך לכלותך, כי תלך במו אש לעתיד לבוא כי הנה יום בא בוער כתנור (מלאכי ג, כ) שאקרר חמה מנרתיקה על הרשעים ולהט אותם היום הבא גם שם לא תכוה, ולהבה כשתשרוף את האומות כמ"ש והיו עמים משרפות סיד (ישעיה לג, יב) גם היא לא תבער בך, על כן עשה הפרשה הזאת עיקר נחמתם על חבלי משיח. עוד נתן להם הנביא בשם השם יתברך משל וראיה שנית ממה שעשה במפלת סנחריב, ועליו אמר (ג) כי אני ה' אלקיך קדוש ישראל מושיעך נתתי כפרך מצרים רוצה לומר אני אני הוא אשר הושעתי' פעמים רבות אחרות הלא ידעת כי בבוא סנחריב על ירושלם נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתך שהלך ולכדם ועם כל שללם בא עליך באופן שכל שללו בזזת. ורש"י פירש נתתי כפרך מצרים הם היו לפדיון לך שבכוריהם מתו ואתה בני בכורי נצלת והייתם חייבין כליה כמו שנאמר ביחזקאל (כ, ח) ואומר לשפוך חמתי עליהם בארץ מצרים וע"כ (ד) מאשר יקרת וגומר, כלומר הנה כמו שעשיתי זה בימים ההם ככה בזמן הגאולה מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך, לא די מצרים וכוש וסבא אבל כל האומות הנכללים בשם אדם יפלו בידך, וזהו ואתן אדם תחתך ולאומים תחת נפשך, והנה אמר יקרת ונכבדת ואהבתיך שהן ג' מעלות כנגד ג' זכיות שיהיו לישראל לשיגאלו, הא', בזכות האבו' שהם זרע אמת ועל זה אמר יקרת בעיני, והב' זכות התורה שקבלת בסיני שנקרא' כבוד שנ' (משלי ג, לו) כבוד חכמי' ינחלו ועל זה אמר נכבדת, הג', בזכות הגלות שעם כל צרותיהם לו זזו מאהבת הש"י כמאמר המשורר (תהלים מד, יט) כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך שהוא עצם האהבה, ועליו אמר ואני אהבתיך. כמו שאתה אהבת אותי, וכאלו אמר הנה אתה עם היותך עם קטן מתי מעט בגלות יקרת כל כך בעיני ונכבדת בעצמך ומפני אהבתי אותך כל שאר בני אדם נתתי תחתיך וכל הלאומים והאומות תחת נפשך. ואמר הנביא לאותו דור שלא יחשבו שהיה אומר זה עליהם עצמם שהם יזכו להנתן הלאומים תחת נפשם כי אם על זרעם והוא אומרו (ה) אל תירא כי אתך אני ממזרח אביא זרעך והם עשר' השבטים שהלכו שמה, וממערב אקבצך, וכן מצפון ומדרום שהם ארבע רוחות העולם שנפוצו שם כי תימן הוא דרום. ואמנם מהו ענין האמירה הזאת (ו) אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי כבר פירשו המפרשים שהוא מאמר המשליי כאלו רוחות העולם ישאו בני ישראל ממקומם ויביאום אל אדמתם ולא ישאר אחד מהם מכל הנקרא מהם בשמי, וענין הקריאה בשמו יתברך שיאמין ויודה בפיו שלכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, כלומר שיודה בפנת חדוש העולם ובפנת ההשגחה שהבריאה תורה על בריאת היש מאין והיצירה על יצירת הוולד במעי אמו, והעשייה תיכון מזונותיו, ואומרו על צפון תני בקום עשה ועל תימן אל תכלאי בשב ואל תעשה, כתב רש"י שהוא כמו עורי צפון ובאי תימן (שיר השירים ד, טז) שמתוך שרוח צפונית חלושה צריכה חזוק לכך כתוב בה עורי תני, אבל דרומית שהיא רוח חזקה ואינה צריכה חזוק כתיב בואי כמו שהיא, וכן אל תכלאי עד כאן.

ויש מפרשים כל הנקרא בשמי שחוזר על מה שאמר אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי כלומר אני אומר לצדדי העולם שיביאו בני לפי שכל קצוות הארץ וכל הרוחות הם נכנעים לפני ונקראים בשמי ואני בראתי אותם ויצרתי עניניהם אף עשיתים, ולכן יקיימו מאמרי ומצותי בהבאת בני ובנותי, ולפי דעתי שמלבד מה שפירשנו בפרשה הזאת עוד רמז בדבריו אלה לכל הדברים אשר ראינו בעינינו שקרו לגלות ירושלם אשר בספרד בהיותם יושבים במלכות ספרד וגם במקומות אחרים בכל ארצות הגלות, ראשונה שנשתמדו מהם כפלים כיוצאי מצרים מתוקף הצרות והשמדות ולבם נכון עכ"ז בה' אלקיהם, וניבא הנביא שלא ישארו בגיותם כי הם ישובו אל ה' עכ"פ, וע"ז אמר אל תירא כי גאלתיך קראתי בשמך לי אתה רוצה לומר אחרי שבראשונה קראתי בשמך יעקב וישראל להיות לי לעם לא תוכל להתעלם ולהתחלף ולהמיר עצמך בגוי אחר, כי לי אתה ושלי תהיה בהכרח, ולכן אמר כי תעבור במים אתך אני והוא רמז למים הזדונים שהם בני אדם הנטבלים כשיקבלו דתם ואמונתם, יאמר אע"פ שתעבור באותם המים לא תצא מתחת ידי כי כל נהרות העולם לא ישטפוך מתחת השגחתי.

עוד ראינו שהתעוללו הגוים כנגד האנוסים היוצאים מהדת בזמננו זה באמרם שלא היו שומרי' דתם כראוי והיו דנים אותם לשרפה למאות ולאלפים אבות ובנים אנשים ונשים, והבטיחם הנביא שהחסידים מהם ימלטו מידם וכן היה שברחו לארץ ישמעאל ולארץ התוגר ושבו בתשובה, וזהו אומרו כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך כי אני ה' אלקיך קדוש ישראל מושיעך, והבטיחם גם כן שהנשארים מאותם שנשרפו יקח מהאויבים נקמה גדולה על נפשם, וזהו אומרו נתתי כפרך מצרים וגומר יאמר כמו שבזמן העבר נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתך ככה עתה, מאשר יקרת בעיני וגומר אתן אדם תחתך ולאומים נפשך רוצה לומר תחת מה שעשו לך ולקחו את נפשך אתן אנשים רבים ולאומים ואפשר עוד לומר שאמר כי תעבור במים אתך אני אותם היהודים האנוסים שהמירו הדת בטבילת אמונת אדום, ובנהרות לא ישטפוך על האנוסים שהמירו דתם בטבילת אמונת הישמעאלים, ולפי שההודיים עושים סימן קבלת דתם בכוית אש על הפנים ועל זרועת הידים באומרם שהבריתות שלשה, ברית דם שלקחו להם היהודים בברית מילה וברית מים שלקחו האדומיי' בטבילת', וברית האש שהם רוצה לומר ההודיי' לקחו להם מפני מאטיאו השליח שצוה אותם עליו, ואמרו שעל זה נאמר אש דת למו (דברים לג, ב), לכן אמר הנביא כנגד האנוסים שהמירו דתם בכוית האש בין הנוצרים ההודיים כי תלך במו אש לא תכבה ולהבה לא תבער בך רוצה לומר שהרושם ההוא לא יוציאם מכלל דתו וכאמרם ז"ל אף על פי שחטא ישראל הוא, ונתן הסבה בזה כולו באומרו נתתי כפרך מצרים כלומר שהושיעם מגלותם, וכן כוש וסבא תחתך שהוא מפלת סנחריב ושעל כן אע"פ שהם התערבו בגוים ויצאו מתורת השם עוד ישובו ויראו בתשועתו.

עוד ראינו בעינינו שהעיר השם את רוח מלכי ארצות המערב לגרש מארצותם כל היהודים השוכנים בארצותם, והתחיל הגרוש הראשון מאי קצה הארץ הנקרא אינגלטיר"א שגרש המלך אותם גרוש כולל ומוחלט בשנת חמשת אלפים ועשרים לבריאת עולם והיו שמה קהלות גדולות ועצומות ובאו לשכון בצרפת שהיו שמה קהלו' רבות ג"כ מימי קדם, אחר כך גם עליהם עברה כוס ושנים או שלשה פעמים גירש מלך צרפת את כל היהודים אשר תחת ממשלתו, ובגרוש שהיה בימי הרב רבי לוי בן גרשון היו כפלים כיוצאי מצרים כמו שכתב בפירוש לתורה בפסוק מי מנה עפר יעקב, ובשנת חמשת אלפים ומאה וחמשים וחמשה לבריאת עולם היה הגרוש האחרון לחוק עולם, ואח"כ זה מקרוב גורשו היהודים מכל ארצות ממשלת הדוכוס משאבויי"א ומלונברדיא"ה וטושקנ"א ואשכנז ואסיאה, ובשנת מאתים וחמשים ושנים העיר השם את רוח מלכי ספרד לגרש מארצם את כל היהודים כשלש מאות אלף נפשות באופן שכולם יצאו מכל צדדי המערב, וכולם עברו כנגד ארץ ישראל לא לבד היהודים כי אם גם האנוסים שיצאו מהתורה עוברים והולכים שמה, ובזה האופן הם מתקבצים על אדמת הקדש, וע"ז אמר ממזרח אביא זרעך וממערב אקבצך אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי כלומר שנתן בלב המלכים שברוחו' השם שישלחום מאתם עד שילכו לארץ ישראל, וזו היא ענין האמירה שזכר בכאן, ולהורות שיהיה הקבוץ לבני ישראל הנקראים בשם יעקב וגם לאנוסים שהיו מזרעם אמר (ז) כל הנקרא בשמי יהיה יהודי או מזרעו אע"פ שישב בין הגוים וימנה עמהם כל אשר יקרא בשם ה' ילך שמה, והנה אמר בראתיו יצרתיו ואף עשיתיו לא על הבריאה יש מאין כבריאת העולם ולא על יצירת האיברים וספוק המזונות בעה"ז, כי בזה כבר ישתתפו כל האומות, אבל מלת בריאה תאמר ג"כ על ההכרתה והגזרה, והביאו המדקדקים מזאת הכוונה וברא אותהן בחרבות' ובראת לך ובראתו והיו לך תוצאותיו שכולם לשון גזרת וכריתת, והיצירה ג"כ א' משמושי' מלשון צרה וצירות, והביאו מזה בלכתך לא יצר צעדך, במלאת ספקו יצר לו, ויצר לו, תצרי מיושב, שכולם מלשון צרה, והעשיי' ג"כ תשמש פעמים רבות על הקבוץ והאסיפ' והביאו מזה המדקדקים ואת הנפ' אשר עשו בחרן (בראשית יב, ה), ותעש הארץ (שם מא, יז), כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה (דברים ח, יז), שכל אלה מלשון קבוץ ואסיפה הם כמו שהביאו בעלי ספרי השרשים, ויהיה א"כ פיר' הכתוב הזה שיאמר לד' פנות שיתנו לו את בניו ואת בנותיו כל איש ואשה אשר יקרא בשמו, כי עם שנגזר ונכרת מארץ החיים מעל אדמת ה' הנה זה השם יתברך עשהו לקנאת כבודו שהם חוטאים לפניו, וזהו ולכבודי בראתיו כלומר שלא הכריתו אותו האויבים בכחם ולא הגלו אותו מעל אדמתם בזרועם אבל אני בראתיו והכרתיו מעל ארצו לכבודי, וגם הצרו' אשר באו עליהם בגלות ממני היו ולא מהעמים וזהו יצרתיו כלומ' אני הוא אשר הצירותי לו בכל צרותיו ולכן כמו שהכרתיו מארצו בגולה וכמו שהצירותי אותו בצרות הגלות ככה אקבץ ואאסוף אותו, והוא אומרו אף עשיתיו כלומר אף ג"כ אני הוא המקבץ והמאסף אותם ע"ד מחצתי ואני ארפא (שם לב, לט), ולכן בעשייה שהוא הקבץ אמר לשון אף בעבור שהוא ענין מקביל, וכפי זה הפירוש יהיו המלות האלה בראתיו יצרתיו אף עשיתיו מיוחדים לעם ישראל ולא לשאר האומות: