אברבנאל על ישעיהו לג:ו

וכנגד ישראל אמר והיה אמונת עתך וגומר, רוצה לומר שאז יהיה אמונת קיום זמן הצלחתם וחוסן ישועתם לא בחרב ובחנית, רק בחכמה ודעת ויראת ה' היא אוצרו, וכאלו אמר הנה בהיותך בגלות לא יהיה לך רגע מבלי פגע ושעה מבלי צרה, אבל בזמן הישועה תהיה אמונת עתך חוסן ישועות, גם בהיותך בגלות היו אנשיך רודפים אחרי התאוות ואחרי קבוץ הממונות, אבל אז יהיה כל זמנם בקנין החכמה והדעת, גם בזמן הגלות מפני צרותיהם היו בועטים באלהיהם, אבל בזמן הגאולה יראת ה' תהיה אוצרו של ישראל ואפשר לפרש והיה אמונת עתך, כנוי לשי"ת יאמר שעת הגאולה וזמנה לא יהיה בעת הגלות וזמנו שהיה עת צרה ליעקב, אמנם בזמן הגאולה יהיה להם יראת השם יתברך עת חוסן ישועות וחכמה ודעת ויראת ה', שיערה עליהם ממרום כי היא אוצרו של הקב"ה, כמו שאמר (ישעיה יא, ב) ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה', ובדברי רז"ל (ברכות לג, א) אמר רבי יוחנן בשם רבי אלעזר בר שמעון אין לו להקדוש ברוך הוא בתוך גנזיו אלא יראת שמים בלבד, שנאמר יראת ה' היא אוצרו והענין כולו שהשלמיות האלה באים מאתו יתברך, ולכן אמר היא אוצרו והותרה בזה השאלה השנית. וחז"ל דרשו והיה אמונת עתך, על האמונה שהאמנת בהקב"ה בעתים שעברו עליך צרות בגלות וצפית לישועה (ז) ודרשו הן אראלם צעקו חוצה, על המזבח שנקרא אריאל שצעקו על חורבנו, ויותר נכון אצלי לפרש שזכר הנביא שראוי היה לש"י שירחם על ישראל ויגאלם מאורך גלותם אם מפני שמלאכי עליון היו צועקים על גלותם לפי שהיו ישראל חוצה מארץ אחוזתם ומלאכי שלום והם השכלים הנבדלים היושבים ראשונה במלכות מר יבכיון על גלות ישראל וצרתם וע"כ הי' ראוי שהשי"ת למלאות שאלתם ובקשתם יגאל את ישראל.