אברבנאל על ישעיהו לג:כד

וזכר שכל כך יהיה השלל אשר יקחו שמה שלא יאמר שכן חליתי, רוצה לומר לא יאמר שכן אחד מכל ארץ ישראל לא אוכל ללכת שם לשלול ולבוז, כי כולם ילכו והחלש יאמר גבור אני ובעוש' ובשלל הזה לא יהיה להם עון ואשמה כי הוא שלל אויביהם, ועל זה אמר העם היושב בה נשוא עון כי אחרי שהאויבים היו באים עליהם היו יושבים על אדמתם הנה בשללם אותם לא יחשב להם לעון. ונכון לומר שאני שיט וצי אדיר הוא משל לאויבים אשר יבאו ובפרט למלחמת גוג ומגוג, ורש"י פירש ובל יאמר שכן חליתי לא יאמר שכן של ישראל חליתי בשביל האומה הזאת באתני רעה, כי עם ישראל היושב בה יהיה נשוא עון ובפ' שני דייני אמרו (כתובות קיא, א) היה ר' מאיר אומר כל היושב בארץ ישראל א"י מכפרת לו שנאמר ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון ורמז בזה שלמות הארץ לעתיד, והותרה בזה השאלה הד': ואין לתמוה מאשר באו לדברי' בפרשיות האלה פעם בלשון נכח ופעם בלשון נסתר כי כן דרך הנביאים בנבואותיהם, ואמנם המפרשים פירשו הפרשה הזאת כולה על חזקיהו ועל סנחריב בבואו על ירושלם ואין המשך הדברים מורה כן: