אברבנאל על ישעיהו לג:טו

ואמנם מי שישובו יהיה הולך צדקות ודובר מישרים מואס בבצע מעשקות, הנה הוא לא יירא ולא יפחד נכון לבו בטוח בה' וזה יהיה שכרו שהוא מרומים ישכון וגומר, וה"ר אברהם בן עזרא פירש, שיפחדו בני יהודה בראותם גברותו במחנה אשור ויאמרו מי יגור לנו עם השם שהוא אש אוכלה והנביא משיב הולך צדקות וגומר, כי מי שיעשה כן אין לו ליירא, (טז) לפי שהוא מרומים ישכון, והתבונן מאמרו כי בעבור שהיו פעולות המעלה בשלשה מינים, אם בפעולות המעשיות ואם בדבר שפתים ואם במחשבות הלב, וכמו שאמר אדונינו משה עליו השלום בפיך ובלבבך לעשותו (דברים ל, יד), לכן אמר כנגד שלשתם הולך צדקות שהוא כנגד המעשים, ודובר משרים שהוא דבר שפתים, ומואס בבצע מעשקות שהוא כנגד המחשבות הטהורות, וקרוב הוא שאמר כל זה על המלך המשיח שהוא יהיה כלול בכל השלמיות האלה, וספר היותו מרוחק מכל שוחד ועושק אדם באומרו נוער כפיו מתמוך בשוחד וגומר. וענין זה אצלי אפשר לפרשו כולל על מדות המלכים כי מהם שכל רשעתם הוא בעושק ונלוז לשלול שלל ולבוז בז ועליו אמר נוער כפיו מתמוך בשחד, ומהם שרשעתם היתה בקבלם לשון הרע ועליו אמר אוטם אזנו משוע דמים, ומהם שרשעתם בהיותם בעלי כעס משחיתים ועליו אמר ועוצם עיניו מראות ברע.

ואפשר לפרש הפסוק כלו על השוחד בפרט, וענינו שהאדם כשיתן השוחד לשופט או לשר, פעמים שיתחבר אליו ויגש ידו אל ידו וישים הממון בידו בהחבא מבלתי שיאמר לו דברים, ופעמים שידבר אליו הענין בדבור וידור לו נדר השחד לאמר אם תעשה לי זה אני אתן לך דמים ומעות כך וכך, ופעמים שלא יוכל הבעל דין לגשת אל השופט לתת בידו השוחד, וגם לא יהיה לו מקום לדבר באוזנו את נדרו להיותו בפרסום במקום המשפט מרוחק במצבו ממנו, אבל יעשה לו סימן והוראה מהמקום אשר הוא יושב בו שיראה אותו השופט ויבין כוונתו בשחד שיתן לו ויהיה לו זה מקום נדר כאלו אמרו באזנו, וכנגד השלשה המינים האלה אמר כאן נוער כפיו מתמוך בשחד, רוצה לומר שמלך המשיח או האיש הצדיק לא יקח שחד אפילו שיתנוהו בידו כי לא יחזיק בו וינער כפיו ממנו וזהו כנגד המין הראשון אשר זכרתי, ואמנם כנגד המין השני אמר אוטם אזניו משמוע דמים, רוצה לומר שאם ירצו לדבר לאזנו לנדור לו השחד יסתום אזניו ולא ישמעהו, וכנגד המין השלישי אמר ועוצם עיניו מראות ברע, ר"ל שלא יראה ולא יביט בדבר רע לא בשחד ולא בדבר אחר מקולקל, וזכר שהאיש אשר כזה מוכתר בשלמיות כולם לא יירא ולא יפחד מפני אויב, כי הוא מרומים ישכון, רוצה לומר כאלו הוא במגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב, וכמו שאמר מצדות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים, כי לא יכזבו ולא תפסק הצלחתו, והנה דמה הענין הזה לשומרי המגדלים, כי המלך לא יתן הארמון והמגדל החזק והגבוה לשום אדם כי אם לצדיק תמים שימאס בבצע מעשקות והבט אל עמל לא יוכל, והאיש אשר כזה הוא מרומים ישכון רוצה לומר שיתנו בידו המגדל המרומם ומצדות הסלעים ולא יראו ממנו שיפשע ויעשה בעצמו דבר שקר ומפני זה יהיה לחמו נתן מימיו נאמנים כי יתנו לו הנוה העליון עם לחם רב ומים אשר לא יכזבו בבטחון ובנאמנות גדולה שלא יפשע במלכו אבל שתמיד תהיה יראתו על פניו לבלתי יחטא, (יז) והוא אומרו מלך ביופיו תחזנה עיניך, רוצה לומר האיש השלם אשר כזה תמיד יהיה לנגד עיניו המלך אשר נתן בידו הארמון וזה ביופיו ושלמותו, ואפילו שיהיה המלך בארץ מרחקים תמיד יראה אותו לעיני שכלו כאלו נגדו לעבוד עבודתו כעבד נאמן להקים את כל דבריו. וי"מ הוא מרומים ישכון על השכר הרוחני שהוא מרומים תחת כסא הכבוד, ועליו אמר לחמו ניתן מימיו נאמנים, שהוא רמז אל העונג הנפשיי ולפי שעקר אותו תענוג הוא ליהנות מזיו השכינה לכן אמר מלך ביופיו תחזינה עיניך וגו'.

ואפשר לפרש עוד, והוא מרומים ישכון שמלך המשיח ישכון בירושלם כי היא העליונה שבארצות ברוממות ובמעלה מצדות סלעים שהיא מצודת ציון תהיה משגבו ולא יוכל אדם להלחם בו, ולפי שהמקום גם בהיותו חזק ומבצר גבוה אפשר שיכבש מצד רעב ומצד חוסר מים לזה אמר שהוא לא יהיה כן, כי לחמו יהיה נתן, ר"ל מאכלו יהיה שם לשובע ומימיו יהיו נאמנים וקיימים שלא יפסקו, ולפי שהיה הייעוד הטוב הזה לישראל אמר כנגדם מלך ביופיו תחזינה עיניך, ר"ל מלך משיח ביופיו ובשלמותו, זה תחזנה עיניך עם היות שעתה יראו עיניך ארץ מרחקים בגלות (יח) ולכך שהיה מתירא והוגה אימה תמיד מכובד המסים שהיית פורע בגלות לאמר איה סופר והוא הכותב גולגלותם, ואיה שוקל הכסף מידינו, ולפי שבעלי המגדלים הם הממונים על זה באומות לכן אמר איה סופר את המגדלים או שקרא מגדלים העשירים להכבדם במס, עתה לא יהיה כן (יט) כי את עם נועז לא תראה, ויש מפרשים שהיו ישראל בגלות מקוננים על חכמי ישראל גדולי הדור שספו תמו חכמיהם, ועליהם היו אומרים איה סופר וחכם בספר התורה איה שוקל הדברים בדעת ותבונה איה סופר גם כן את המגדלים ר"ל כותב על ספר הדברים הגדולים והרשומים כעזרא ושאר גדולי ישראל, וקרוב לזה פירשוהו בפרק ב' דמגילה והענין שיאמר הנביא הנה כל זה מהעצבון שהיה לך בגלות לא תוסיף לראותו עוד, והוא אומרו את עם נועז והוא כמו לועז ויגיד עליו רעו, עם עמקי שפה משמוע נלעג לשון אין בינה, שמהם לשונות הגוים הלועזים שאינם מדברים לשון הקדש, או קראם עם נועז להיותם עזים ואכזרים ואמר שלא יראה אותם עוד, (כ) אבל יראה את ציון וירושלם והוא אומרו, חזה ציון קרית מועדינו ר"ל הקריה שיאספו אליה כל ישראל שלש רגלים בשנה, ועיניך תראינה את ירושלם שיהיה נוה שאנן ושקט אהל בל יצען, ר"ל כמו האהל הקיים שלא יתנועע כמו שאמר המתרגם ודלא מתפרק, וזהו בל יסע יתדותיו לנצח ר"ל שיתדות האהל האלקי יהיו קיימים לנצח נצחים, וחבלי האהל ההוא אשר הוא מתקיים בהם בל ינתקו, הנה אם כן האהל מצד עצמו והיתדות והחבלים יהיו כולם קיימים, ורמז באהל אל עם ירושלם וביתדותיו הכהנים והלויים וחבליו הם הנביאים שיהיו כולם קיימים ולא יהיו אחר זה עוד בגלות.

והרב אברהם אבן עזרא פירש איה סופר איה שוקל, אל מלאכי מלך אשור שהיו באים לגבות את המס שהיה נותן אליו אחז וגם חזקיהו בתחלת מלכותו, ועליהם אמר את עם נועז לא תראה שהם האסורים אבל תחזה ציון קרית וגו', שיהיה אהל בל יצען ובהיות שם אדיר ה' והשגחתו לא יעבור שם אני שיט ולא יבוא שם שוד מלך אשור, אבל מלך ביפיו תחזינה עיניך שהוא חזקיהו ומלך מלכי המלכים, והוא אומרו כי ה' מלכנו ה' מחוקקינו וגו', וגם נכון הוא.