אברבנאל על ישעיהו לב:ה

עוד זכר שבימי אותו מלך חסיד וישר לא יהיו בני אדם מחניפים זה אל זה, כי כבר אמרו רז"ל (מדרש תהלים קא, פג) שאחד מארבעה כתות שאינן מקבלות פני שכינה היא כת החנפים, שנאמר (איוב יג, טז) כי לא לפניו חנף יבוא, ולפי שבני ישראל היו מחניפין את הרשעים, אמר שלא יהיה כן בימי חזקיהו, כי לא יקרא עוד לנבל נדב, ולכילי שהוא יותר מופלג בקצת מהנבל, לא יאמר שהוא שוע, שהוא יותר מנדיב, כי שוע גדרו המפזר ממונו, והנה באומרו לא יקרא עוד, אין ראוי שיובן שעוד כל ימי הארץ לא יהיה זה כי אם כל אותו דור של חזקיהו, והוא על דרך מה שאמר (משלי לא, ח) ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכר עוד, שאין הכוונה לא יזכר רישו ועמלו עוד כל ימי הארץ, כי אם בעוד היין בו, והכוונה שלא יחניפו שום אדם להחריש לו זדונותיו עד שמפני זה ירגיל עצמו בתועבותיו, אבל יפרסמו אותם באופן שיקבל תוכחת, והוא אומרו (ו) כי נבל נבלה ידבר, ופירש הכתוב הזה אצלי אינו לבאר גנות הנבל והכילי, אבל הוא להגיד רוע המחניפים באומרם לנבל נדיב ולכילי שוע, כי היו מסבבים מהחנפת הזה רעות רבות, אם היות האדם מדבר בשפתיו בהפך ממה שהוא חושב בלבו, ועל זה אמר כי נבל נבלה ידבר ולבו יעשה און לעשות חנף רוצה לומר, כי המחניף הזה הוא נבל, ונבלה ידבר שאין תוכו כברו שהוא בפיו מדבר נבלה וכזב ולבו יעשה און שהוא מכוין לעשות חונף לא לדבר האמת, ורעה שנית שיעשה המחניף והיא בהמרותו את פי ה' שצוה מדבר שקר תרחק, ועל זה אמר ולדבר על ה' תועה, ורעה שלישית שיעשה היא שבזה יהיה סבה שהכילי לא יעשה צדקה לשום אדם, וזה אומרו להריק נפש רעב ומשקה צמא יחסיר רוצה לומר, שזה יהיה סבה שנפש הרעב תשאר ריקה ובוקה ומבולקה, והצמא יחסר משקהו ולא יתן לו אדם כלל.