אברבנאל על ישעיהו לא:ז

אבל ביום ההוא ימאסון איש אל אלילי כספו ואת אלהי זהבו, רוצה לומר שיעזבו הע"ז שהיה ביניהם, אשר עשו להם ידיכם חטא, רוצה לומר עצמיכם עשו לכם חטא גדול במעשה הפסילים, כי במקום אשר הושמו הידים באדם לעוזרו, הם עשו לכם חטא ורעה גדולה כזאת, וזכר שראוי היה שימאסו בני יהודה כל האלילים ויבטחו בה', (ח) לפי שיפול אשור בחרב לא איש הוא המלאך שהרג אותם, וחרב לא אדם כי אם חרב אלהי תאכלנו, וגם המלך סנחריב ינוס משם, ועליו אמר ונס לו מפני חרב ובחוריו למס יהיו, (ט) וסלעו ממגור יעבור רוצה לומר סנחריב שהוא סלע אשור ותוקפו, יעבור וינוס מקרב מחנהו מפחד חרב המלאך, וכן וחתו מנס שריו, רוצה לומר כי קצת שריו הנמלטים מהמגפה, יחתו מחמת הנס והפלא ההוא אשר יעשה בלילה אחת על ידי מלאך השם, והנה היה כל זה במצות השם יתברך וגזרתו, והוא אומרו נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלם, רוצה לומר שאורו בירושלם כאדם היושב במקום אחד בדירת קבע ששם תנורו ואשו, כן היה השם יתברך דירתו בירושלם ותנורו ואשו לו שם, ולכן בבא עליו סנחריב התעורר להוציאו משם ולגרשו מדירתו, ולדעת יונתן אשר אור לו בציון אורה ושכינה להאיר לישראל ותנור לו בירושלם להרוג ולשרוף באש את מחנה אשור, ואפשר לפרש שובו לאשר העמיקו כנגד בני ישראל, וענינו שובו בני ישראל לאשר העמיקתם מחשבות לסור ממנו, וסרתם מעליו עתה שובו אליו מאשר עשו ידיכם את חטא האלילים, כי אם תשובו אליו יפול אשור בחרב לא איש, וחרב לא אדם תאכלנו, והיה נס סנחריב מפני חרב, והיו בחוריו למס, וסלעו ממגור יעבור, וחתו מנס שריו, לפי שהקדוש ברוך הוא אור לו בציון ותנור לו, בירושלם לשרוף אותו ומחנהו והותרה השאלה הששית.