אברבנאל על ישעיהו ל:יג

לכן יהיה לכם העון הזה שהוא הבטחון במצרים, כפרץ נופל נבעה כחומה נשגבה, אשר פתאום לפתע יבוא שברה רוצה לומר בעבור העון הזה תהיו כפרץ, שהוא כבר נופל על דרך הר נופל יפול, נבעה רוצה לומר מבוקש וגזול מהאויבים, מלשון (ישעיה כא, יב) אם תבעיון בעיו, והרב אברהם בן עזרא פירשו מלשון אבעבועות, ותהיו גם כן כמו החומה הנשגבה אשר בפתע פתאום יבא שברה ותפול, וזה דמיון לעזר מצרים שהיו חושבים אותו לחומה נשגבה שתפול ולא תגין על אנשיה, (יד) וזכר שגם לא תהיה מפלת החומה ושברונה לחלקים גדולים שיוכלו במהרה להקימה, כי ישברה ה' כשבר נבל יוצרים, רוצה לומר כמו שישבור נבל של חרס שיעשו היוצרים שהוא מכותת ומדוכה לחלקים קטנים, והוא אומרו שברה רוצה לומר החומה ההיא אשר זכר, כשבר נבל יוצרים כתות רוצה לומר כמו שישבר נבל כלי חרס מהיוצרים כתית לא יחמול, כלומר הדק היטב עד שלא ימצא במכתתו בשבריו וחלקיו חרס לחתות אש מיקוד ולחשוף מים מגבא, רוצה לומר שלא ימצא בחלקיו ושבריו חלק מאותו חרס הנשבר שיועיל אם להביא בו מעט אש מהיקוד, ואם להביא מים מגבא שהוא מגבא המים, ופירש מיקוד הוא המקום שהאש מוקד בו, ולחשוף הוא ענין גלוי כמו (בראשית ל, לז) מחשוף הלבן, שבמקום שנקוו מעט מים, אין אדם יכול לדלות בו כי אם בשבר כלי חרס קטן, וכל זה משל אם לחרבן מצרים אשר בקשוהו לעזרה שיחריבהו סנחריב, ואם לחורבן ישראל ושומרון שיגלו ויהיו נשברים שבר על פני שבר, והוא היותר נכון.

והאשימם הנביא למה בחרו לבקש עזרה ממצרים, בהיותו לא לעזר ולא להועיל, ואת קדוש ישראל לא דרשו, שאם היו דורשים אותו לא היו צריכים למצרים, ולא לעשות מלחמה בחרב ובחנית, אבל בהיותם בשקט ובשלוה היו נושעים מאויביהם, (טו) והוא אומרו כי כה אמר ה' אלקים קדוש ישראל רוצה לומר הקדוש שלכם, בשובה ונחת תושעון, רוצה לומר אם הייתם מבקשים פניו בהשקט ובבטחה תהיה גברותכם, בהיותכם דבקים בו ולא אביתם.