אברבנאל על ישעיהו ג:ד

ואחרי שזכר הנביא שיסיר השם מירושלם הנכבדים והזקנים הוסיף וקללם עוד קללה נמרצת, באמרו ונתתי נערים שריהם, רוצה לומר שימשלו עליהם הנערים, וכבר זכר הפלוסוף באחד מהמדות שאין הפרש בין הנער כפי השנים ובין הנער כפי מדות השכל, ומסכים לזה חכמים ז"ל (חגיגה יד, א) נערים אלו בני אדם המנוערים מן המצות, ועל זה אמר שלמה (קהלת י, טז) אי לך ארץ שמלכך נער, ואמר ותעלולים ימשלו בם, ותי"ו תעלולים נוספת מגזרת עולל, או ירצה בתעלולים האנשים הלוצצים, כי כן פירש רש"י (שמות י, ב) את אשר התעללתי במצרים שחקתי, (ה) וספר הנביא שלהעדר המנהיגים הטובים בירושלם איש כל הישר בעיניו יעשה, ויגוש וידחוק איש באיש ואפילו ברעהו, עד שירהבו הנער בזקן, רוצה לומר שיתגאה ויתגדל על הזקן, והנקלה על הנכבד, וזו היא הגדולה שברעות שישתנה טבע האמת ויגבר החלש ויתכבד הנקלה על הגבור ועל הנכבד ממנו, (ו) וספר שיגיע חסרון ההנהגה ביניהם עד שהם בעצמם ישתדלו להקים עליהם שוטר ומושל שיטיל מוראו עליהם כדי שיפחדו מלפניו, וכמעט מהיתרון שיכירו באחד מהם, כאלו תאמר שיהיה לו לבוש יתפשו בו קרוביו ויאמרו לו אחרי ששמלה לך ואתה לבוש בגדים חמודים, קצין תהיה לנו, והמכשלה הזאת תחת ידך, רוצה לומר העדה הרעה הזאת הנכשלת בכמה מכשולות, כמו שאמר כי כשלה יהודה, תהיה תחת ידך והנהגתך, כי כלם יכנעו למצותך, וזכר שתהיה חרפת ישראל כל כך שאפילו אדם רש ונקלה לא ירצה להיות עליהם קצין, (ז) אבל ישא וישבע ביום ההוא לאמר, שלא לבד הקצין שהוא מנוי גדול, אבל אפילו חובש בבית הסוהר לא יהיה, כי הנה אף על פי שהוא לבוש בשמלה הוא עני ודל ובביתו אין לחם ואין שמלה, וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים, ולכן יהיה סוף דבריו לא תשימוני קצין עם: והנכון בעיני שהוא משיב לדבריהם שאמרו לו והמכשלה הזאת תחת ידך, והיה תשובתו לא אהיה חובש, רוצה לומר אם תהיה העדה הנכשלת הזאת תחת ידי, הנה כפי רשעתה ראוי לדון אנשיה כלם לבית האסורים, ואני איני רוצה להיות חובש שלהם, ועוד אודיעך שאם בעניני ההנהגה תכניסני הנה אמות ברעב, כי בביתי אין לחם ואין שמלה, ואם אטריד את עצמי כל היום וכל הלילה בעסקי צבור לא יהיה לי לחם לאכול ובגד ללבוש, וגם לא יהיה תפארתכם ותועלתכם שאהיה אני קצין, לפי שאתן גמולכם בראשיכם כפי רשעתכם, ולכן אומר אליכם בדרך עצה שלא תשימוני קצין עם, כי לא יהיה לטובתכם, והודיע הנביא בזה גם כן שבזמן חרבן ירושלם ירבה הדלות והעניות בעם עד אשר לא יאבה אדם שיאמרו לו שהוא עשיר ושיש לו דבר מה, יכחיש ויאמר שבביתו אין לחם ואין שמלה, וכמו שהיה במצור ירושלם בחרבן בית שני, וחכמים ז"ל דרשו (שבת קכ, א) לא אהיה חובש מחובשי בית המדר', ובביתי אין לחם ואין שמלה אין בידי לא טעם ולא משנה ולא דבר אגדה, הנה התבארו הכתובים בכל אחד מהדרכים האלה והותרה השאלה השנית: