אברבנאל על ישעיהו כט:יב

וכאשר יתנו הספר ביד האיש אשר לא ידע לקרות והוא אמרו על אשר לא ידע ספר ויאמר קרא נא זה הספר, ישיב ויאמר לא ידעתי ספר, ואם כן שניהם ימנעו מקריאת הספר, אם החכמים שהיו יודעים לקרות באמרם כי חתום הוא, רוצה לומר שדברי נבואה חתומים בטבעת המלך, ולהיותם דברי אלהים חיים חתומים בטבעתו לא היו רוצים לקרותו, וענין זה שהיו במשל וחידה, ואם הבלתי יודעים שהם ההמון באומרם לא ידענו ספר.

ולפי שהיה זה כולו למאסם את תורת ה' ולבעטם בדברי הנביאים, (יג) לכן אמר ויאמר ה' יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ונגש בשבלת הוא מלשון קריבה, רוצה לומר כיון שהעם הזה נגש אלי בדברי חנופה, שבפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני, ואמר זה כנגד דבריהם שאמרו לו לא אוכל כי חתום לא ידעתי ספר, שהיו דברי התנצלות מקריאת התורה, ולבם היה רחוק ממנו יתברך, ולא היו מתרחקים מקריאת הספר, כי אם למאסם את תורתו, לכן אחרי שהיתה יראתם אותו מצות אנשים מלומדה, רוצה לומר מצוה מפאת ההרגל לא מכוונת הלב, לכן יהיה מענשם שיביא עליהם השם יתברך רעה גדולה ומופלגת מכל הרעות, והיא אבוד החכמה והעדר הבינה מהם.