אברבנאל על ישעיהו כז:יא

ואמר ביבוש קצירה תשברנה, להגיד שבבוא הזמן הגזור עליה, שהוא דומה לזמן הקציר ביבשו, תשברנה ותאבדנה אותם האמונות והסעיפים שזכר, עד שלא ישאר איש שימשך אחריהם כי אם הנשים חלושות השכל, או העם הסכל כנשים שבאות מאירות אותה בנרות, ולפי שאמונתם הוא דבר יוצא מן המושכל, על כן אמר על אדום כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו רוצה לומר כי אעפ"י שמדרך הפועל לרחם על פעולתו, הנה הקב"ה לא ירחם עליהם, כמו שלא ירחם אדם על בנו כשיהיה חסר הדעת והתבונה, ואמר עושהו על הכנת החומר, ויוצרו על השפעת הצורה עליו, ורש"י פירש שכאשר ישראל ירחקו מהעבודה זרה, מיד בצורה של עשו בדד והנוה שהיה משולח מיושביו ונעזב כמדבר שהוא ארץ ישראל שם ירעה עגל שהוא אפרים והוא יירשנו, וישראל נקרא עגל שנאמר (ירמיה לא, טז) כעגל לא לומד, וכלה סעיפיה רוצה לומר ענביה. והרב רבי אברהם אבן עזרא פירש כל זה על שומרון, ופירש נשים באות מאירות אותם, מגזרת אריתי, והטעם לוקטות שאפילו הנשים שאין בהן כח ילקטו ויבזו אותם, או יהיה מאירות כמו מבעירות מלשון (מלאכי א, י) ולא תאירו מזבחי חנם, כלומר שגם הנשים החלושות יעצרו כח להבעיר בהם את האש, ומה שפירשתי הוא היותר נכון.