אברבנאל על ישעיהו ב:ו

ואמנם אמרו כי נטשת עמך בית יעקב, כבר זכרתי בשאלות שיש בפסוקים האלה דברים זרים מאד, כי פעם ידבר לנוכח ופעם לנסתר, פעם ליחיד ופעם בלשון רבים, ולא השתדלו המפרשים לישבם על פשוטם, וכפי דעת המתרגם כי נטשת עמך בית יעקב נאמר על מלכות ישראל, ולפי דרכו ראוי שיפורש הכתוב כן, כי אתה בית יעקב שכנגדם היה מדבר, נטשת עמך שהם בני יהודה, שנפרדת מהם בחילוק המלכיות ותלך אחרי העגלים אשר בדן ובבית אל, וזהו אמרו כי מלאו מקדם, רוצה לומר כל כך עזבת מעשה עם ה' הקדוש עד שמלאו בני ביתך מכשפים וקסמים ואלילים יותר מבני קדם אנשי המזרח, וגם נמצאו בהם מעוננים כפלשתים שהם מחשבי השעות ועונות, ואמר על הכישוף מקדם, על דרך מה שאמרו חז"ל (סנהדרין צא, א) בפסוק (בראשית כ"ה ו) ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם, מה מסר להם שמות הטומאה מסר להם, ואפשר לפ' כי מלאו ע"ז וטומאות יותר מהזמן הקדמון כשהיו הכנעניים בארץ, ובילדי נכרים ישפיקו, שהולכים בחקות הגוים ונמוסיהם ואינן מתנהגים על פי התורה, או שלא נסתפקו להוליד בנים מנשותיהם כי אם מנשים נכריות, וזהו ילדי נכרים, והראב"ע כתב שמלאו חכמות מקדם, רוצה לומר שלמדום מבני אדם, (ז) ושגם כן אמר שמלאו כסף וזהב וסוסים, והיה אם כן חכמים ועשירים וגבורים כאשר יזכרם ירמיהו, ולפי שנתגאו בהם לכן באו לידי שפלו', וזהו וישח אדם וישפל איש וכו'. וי"מ כי נטשת, כנגד הש"י שזכר, יאמר אתה אלקינו נטשת עמך בית יעקב ועזבת אותם, בדין ובמשפט עשית זה, לפי שמלאו מקדם ועוננים כפלשתים, והיה מרשעתם שהש"י מלא את ארצם כסף וזהב עד כי אין קץ וסוף לאוצרותיו, ומלא ארצו סוסים עד אין קץ למרכבותיו וישמן ישורון ויבעט.