אברבנאל על ישעיהו ב:יב

כי יום ליי' צבאות על כל גאה ורם. לפי שאמר למעל' ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, סמך אליו הפרש' הזאת, להודיע שהקב"ה יביא יום, רוצה לומר זמן אשר בו ידין עמים להשפיל כל גאה ורם וכל נשא ושפל, ובאו אם כן כאן ג' פרשיות זו אחר זו, שהם, והיה באחרי' הימי', בית יעקב, כי יום לה'. והראשונ' היא יעוד מה שיהיה, והשניה הוא תוכחה ולמוד יוצא מהראשונ', והג' היא יעוד גם כן ממה שיהיה, מסכי' למה שהוכיחם, וענין אמרו כל נשא ורם וכל נשא ושפל, שהם סותרים הנשא לשפל, הוא לפי שהגאים הם על שני פנים, כי יש מהם שתוכם כברם והם הגאים בלבותם ומראים גאותם מבחוץ לעין כל ועל אלה אמר כל גאה ורם, ויש מהם שהם גאים בלבם ומראים עצמן שפלים מחוץ כמנהג הפרושים הצבועים, וע"א אמר ועל כל נשא ושפל, נשא מבפנים ושפל מבחוץ, וזכר שתהיה ההשפלה כוללת, כי באמרו על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל, כיון על כלל המון האנשי', (יג) ובאמרו ועל כל ארזי הלבנון הרמים והנשאים ועל כל אלוני הבשן, ירמוז בדרך המשל על השרים ועל הסגנים, וכן ת"י ועל כל מלכי עממי תקיפיא וחסיניא ועל כל טורני מדינתא, (יד) ולפי שהמלכים והשרים, מהם שישימו גאותם וכבודם בהרים הרמים ובגבעות הנשאות שימצאו בארצותם, לפי שיעשו עליהם מגדלות גבוהות (טו) וחומות גדולות ובצורות בשמים, להשגב שם ביום רעה, ומהם שישימו יכלתם ומעלתם באניות שמביאים על הים, ומהם שישימו גאותם וכבודם בענין בתיהם, שיבנו גדולות ויפות ושכיות חמדה, זכר הנביא שביום ההוא כל הגאו' והכבודו' האל' יחרבו והיו כלא היו, וזהו אמרו ועל כל ההרים הרמים ועל כל הגבעו' הנשאות ועל כל מגדל גבוה ועל כל חומה בצורה, כי כל זה יחרב ויפול באופן שלא יוכל אדם להשגב שם מפני אויביו, כי יהרסו המגדלים ויותצו החומות, ובאמרו ונפלו המדרגות וכל חומה לארץ תפל, (טז) וכן זכר שתבוא צרה והשחתה על כל אניות תרשיש, באופן שלא יוכל אדם להמלט לא ביבשה ולא בים, וכן הבירות הגדולות נאות ומצויירות ישבו לארץ, והוא אמרו ועל כל שכיות החמדה, כי יחרבו גם הם, וכ"ש ונשסו הבתים, (יז) והנה אמר אח"ז ושח גבהות אדם ושפל רום אנשים ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, בהיות שכבר נאמר זה למעלה, כדי להודיע שלא יגזור הש"י להרוס ההרים הרמים והגבעות הנשאות ולהחריב כל מגדל גבוה וכל חומה בצורה ולהטביע בים כל אניות תרשיש ולהפיל ארצה כל שכיות החמדה כמו שזכר מפאת עצמם, כי הדברים ההם אינם בעלי בחירה ורצון ולא ימצא להם עון לשיתחייבו עליו עונש בזה, אבל יהיה כל זה להעניש בני אדם אשר שמו בטחונם וגאותם בזה, ועל כן אמר ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים, רוצה לומר כי בחרבן הבנינים והדברים הגדולים אשר זכר, יוסר ויושפל גבהות האדם ורוממות האנשים אשר שמו בזה כסלם, ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, כי יכירו וידעו כל יושבי תבל שהוא יתברך המושל על הכל ואין רוממותו נתלה בדבר מזה, וממ"ש למעלה שפלות וגבהות האדם ושחית ברום האנשים וזכרו כאן בהפך, ידענו ששפל ושח הם שמות הנרדפים, וכן (תהלים מט, ג) גם בני אדם גם בני איש, והתבאר ממה שפי' שאין כאן כפל דברים, כי למעלה אמר וישח אדם וישפל איש, בספרו מה שיעשו האומות, ואמרו אחר כך עיני גבהות אדם שפל הוא צווי ואזהרה לישראל שיעשו כן כמו שזכרתי, ואומרו שלישית ושח גבהו' אדם ושפל רום אנשים, הוא בתת הסב' בחרבן הערים והגבעות הבתים והמגדלים והאניות אשר זכר, והותרה עם זה השאלה הד', ואמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, להגיד שלא יהיה זה מתוך קרב ומלחמה, כי הנה במלחמות זה קם וזה נופל, אבל ביום ההוא כל האומות יחד ישפל גאותם ורוממותם המדומה ונשגב ה' לבדו, לפי שיהיה הדבר הזה כלו בדרך הפליאה ומעשה ה' כי נורא הוא, לא בחיל ולא בכח בני אדם, (יח) ולפי שהאומות היו בוטחים באלהיהם שמושיעם מכל צרה, ייעד הנביא שבזמן ההוא כל האומות יעזבו את אלהיהם ולא יאמינו עוד בהם, והוא אמרו והאלילים כליל יחלוף רוצה לומר שכללותם יחלוף ויכרת מלבב בני אדם, לפי שכלם ירגישו באלהותו י"ת, (יט) ויבאו ויכנסו במערות הצורים ובמחלות עפר, והם החפירות אשר בקרקע, וכל זה מפחד השם, לפי שיקום אז להרוס ולהכניע הארץ, ואיפשר שכיון בזה שבזמן ההוא יבא בארץ רעש גדול, ולכן יפלו החומות וההרים והבתים כמו שזכר, וגם בים יטבעו האניות, ומפני זה יבאו ויכנסו בני אדם במערות הצורים ובמחלות עפר, להשגב שם מאותו רעש, כדי שלא יפלו עליהם הבתים והחומות וימותו שמה, כמו שיקרה בהרעיש הארץ, ועל זה אמר בקומו לערוץ הארץ, (כ) וזכר מהפלגת פחד בני אדם, עד שמאותו פחד ישליך האדם בזמן ההוא ויעזוב את אלילי כספו ואת אלילי זהבו, שגם על הכסף והזהב לא יחושו לרוב התרחקם מהע"ז, ואמרו לחפור פרות ולעטלפים, הם מיני הצלמים אשר היו עושים, והוא פי' מה שזכר אשר עשו לו להשתחוות, והוא לחפור פרות להשתחוות לצלם הנקרא חפור פרות, והוא מין ממיני עכברים הנקרא בלשון לעז טופ"ירה, וגם לעטלפים שהם הצלמים שהיו עושים להשתחוות להם, כך פירשו רש"י. ואיפשר לפרש שישליכו האלילים ההם ויטמנו אותם בחפירות השרצים ובחפירות העטלפים, שהם מקומות חשובים כדי להחביאם שמה שלא יראום עוד, לפי שבזמן ההוא יהרגו כל עובדי האלילים, וזהו אמרו ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו אשר עשו לו לשתחוות לו, ומלת לו יחזור לאדם העובד אותו, וענינו שישליכו אותם בחפירות הפרות ובמקומות העטלפים, (כא) ויעשו כל זה לבוא בנקרת הצורים, ר"ל בקיעי הצורים ובסעיפי הסלעים, מפני פחד ה' כשיקום באותו זמן לערוץ ולהכניע יושבי הארץ, והסתכל במה שאמר הנביא פעמים רבות מפני פחד ה' ומהדר גאונו, כי הנה העיר בזה על ענין אמתי, והוא שהיראה מהש"י שני מינים, אם יראת עונשיו ומוסריו שיפחד האדם ממנו, ואם יראת המעלה שיכיר האדם מעלת השם ורוממותו וירא מלפניו, וכמ"ש איוב (לא, כה) רומז על שני מיני היראה האלה, כי פחד אלי אד אל ומשאתו לא אוכל, כי הפחד הוא העונש ושאתו הוא הרוממות והמעלה, ולכן אמר הנביא כאן מפני פחד ה' כנגד העונש, ומהדר גאונו כנגד המעלה, עוד תתבונן ביופי מליצתו, שאמר בקומו לערוץ הארץ, והוא דבור המשליי, ומורה על גודל הנס לפי שענין המבול כינה הכתוב שעשה הקב"ה אותה נקמה, כמו שנאמר (תהלים כט, יב) ה' למבול ישב, ונקמת מצרים במכת בכורות כינה אותם הכתוב בלשון עברה, כמו שנאמר (שמות יב, יב) ועברתי בארץ מצרים, ועבר ה' לנגוף את מצרים, אמנם הנקמה הזאת כינה הנביא מעשה אותה השם בקימה, כאדם אשר יקום על רגליו להלחם יותר באומץ, ועליה אמר איוב (לא, יד) מה אעשה כי יקום אל, ואמר דוד (תהלים יב, ו) משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה', קומה ה' הושיעני אלקי, ועל זה נאמר כאן שיקומו לערוץ הארץ, (כב) וחתם הנביא דבריו בזה באמרו חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא, והמובחר מדברי המפרשים בפירושו הוא, שכל אחד מן העמים יאמר לחבירו חדלו לכם מן האדם, רוצה לומר לא יהיה עוד מורא בשר ודם עליכם אלא מורא הש"י לבדו, כי האדם נשמתו באפו קרובה לצאת, קצר ימים ושבע רוגז ובמה נחשב הוא, ואיך יתכן לבטוח עליו או לירוא ממנו. גם אמרו שיש בזה הפסוק רמז לאמונת העמים שהיו עובדים את המלכים שעשו עצמם אלוהות, כמו שאמרו חז"ל, ולכן אמר נגדם, חדלו לכם מלעבוד אותו מלך שאתם מיחסים אליו האלהות, כי אדם היה כאחד ממנו, והענין שבזמן ההוא יכחישו אותה אמונה ויכפרו בה, ויאמרו איש אל אחיו חדלו לכם מן האדם אשר עבדתם וקבלתם אלוהותו עד הנה, כי אדם היה ולא אלוה כאשר חשבתם, ונשמה היתה באפו כשאר בני אדם, ואם כן במה נחשב הוא, תצא רוחו ישוב לאדמתו:

האמנם מהו היום הזה אשר זכר כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם, אשר קראו אחרית הימים, הנה המפרשים לא אמרו כי אם שהוא לימות המשיח, ושהוא ע"ד (ישעי' ד, ב) יהיה צמח ה' לצבי ולכבוד, אבל אין ספק שכבר מצאנו שאמר ביום ההוא על זמן חזקיהו, כמו שאמר (שם ז, יט) ביום ההוא ישרוק ה' לזבוב וגומר, ביום ההוא יגלח ה' וגומר, והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר וגומר, והיה ביום ההוא והיה כל מקום אשר יהיה שם אלף גפן וגומר, שכל זה נתקיים בימי חזקיהו, וכן תמצא שאמרו הנביאים ביום ההוא פעם על חרבן בית ראשון ופעם על פקידת בית שני ופעם על קבוץ הגליות העתיד להיות, כמו שנאמר (שם כז, יד) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגומר, עד שמפני זה חשבו קצת המפרשים שהנבואה הזאת מתחלת באחרית הימים ושאר הפרשיו' נאמרו על בית שני שאז נעזבה עבודת האלילים, ואומר אני שעם היות שיפורש ביום ההוא על כל אחד מהזמנים אשר זכרתי, הנה יום ה' לא נאמר בדברי הנביאים כי אם על היום המיוחד אשר בו ידין אפסי ארץ ויחיו המתים ויקבל העולם כלו עול מלכותו, ועליו אמר עמוס הנביא (ה, יח) הוי המתאוים את יום ה' למה זה לכם יום ה' הוא חשך ולא אור, וצפניה אמר עליו (א, יד) קרוב יום ה' קרוב ומהיר מאד מר צורח שם גבור, יום עברה היום ההוא וגומר, ואמר עוד לכן חכו לי נאם ה' ליום קומי לעד כי משפטי לאסוף גוים לקבצי ממלכות לשפוך עליהם זעמי וגומר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד, וזכריה אמר (יד, א), הנה יום בא לה' וחולק שללך בקרבך, והיה יום אחד הוא יודע לה' לא וגו' והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, והנביא מלאכי הוסיף ביאור בזה לומר שהיום הזה יהיה יום הדין לתת שכר לצדיקים ועונש לרשעים, ואמר על יראי ה' וחושבי שמו (מלאכי ג, יח) והיו לי אמר ה' צבאות ליום אשר אני עושה סגולה וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו, וזה לענין השכר, ואמנם לענין עונש הרשעים אמר, כי היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא, ועל היום האלהי ההוא אמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא, וגומר, הנך רואה בעיניך שהנביאים האלה פה אחד יעידו על היום האלהי הגדול והנורא ולכן קראוהו ביחוד יום ה', לפי שלא יהיה בו דבר מהמנהג הטבעי ולא מהסדור השמימיי, כי אם מנפלאות השם שיעשה בעצמו מבלי אמצעי, וקבלו הנביאים והחכמים ז"ל שיהיה זה עם תחיית המתים ושיהיה קרוב לקבוץ הגליות אחריו, ולפי שהם קבלו שהעולם המיושב הזה יפס' ויחרב אחר זה זמן מה, לכן הנביא ישעיהו קרא לזמן ההוא אחרית הימים, לפי שיבא בסוף החלד, וכן אמר רב קטינא בפרק חלק (סנהדרין צז, א) שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חריב, שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, ובזה ביארו שיום ה' שזכר הנביא כאן יהיה בזמן התחייה ואחרית החלד: וגלה אם כן הנביא בזה המקום שבאחרית הגלות וקץ הימים אומות העולם בארצותם לגוייהם יאמינו באלהות השי"ת ותורתו בהסכמה נפלאה, שיאמרו כולם לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו, ושיסירו מלבם גאה וגאון ודרך רע, כמה שנאמר וישח אדם וישפל איש, ושיסירו מן הארץ ממשלת המלכים ורוממות השרים ולא יעבדו עוד לשום שר מלך ושלטון כי אם לה' לבדו, כמה שנאמר ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, ושיעזבו האלילים וכל מיני הע"ז מפני פחד ה' ומהדר גאונו, ואין ספק שלא יבאו בני אדם לקבלת מלכות שמים ולהעביר הגלולים מן הארץ ולהסיר המלכים והשרים איש ממקומו מפאת סברתם, כי איך יסכימו בני אדם בדבר זר בחקם אשר כזה, וגם לא יבאו אליו מכובד מלחמות שיעשה מלך המשיח, כי איך ילחם בהיותו במזרח או בארץ ישראל עם האנשים אשר בקצה המערב על דרך משל, וגם לא יהיה זר באמצעות בני ישראל שילמדו את הגוים אשר המה בתוכם ושמרו דרך ה', כי הנה ברוב חלקי היישוב כבר היום הזה לא ימצאו בני ישראל, ואין לנו שנאמר שהש"י יכריח בני אדם לעבדו, כי הוא ית' לא יכריח הבחירה האנושית, ולא יחפוץ שילינו כל יושבי תבל בחסרון אמונתו וישכימו בבקר בדעת ותבונה ואמונה שלא היה להם, אבל אמתת זה הוא אשר דברתי אליכם בהקדמת זה הספר, שהנה יעשה ה' הדבר הגדול הזה באמצעות המתים שיחיה אז, כי כאשר יקומו גם בני אדם גם בני איש, בכל מחוז ומחוז מדינה ומדינה ועם ועם, מהרשומים שבהם בקדושתם וחכמתם ונבואתם, ומהקרובים אליהם בזמן, כאשר יראו אותם קמים בקבריהם ויגידו אליהם כי שקר נחלו אבות' הבל ואין בם מועיל ושה' ה' האלקים ותורתו אמת, ויספרו להם השכר הרוחני ליראי ה' ולחושבי שמו, והעונש המופלג העתיד לעובדי עבודה זרה, ויצוו אותם לעזוב אליליהם מלכיהם ושריהם וללכת אחרי ה', כי הוא לבדו אמת וכל בני בשר כאין ותוהו נחשבו לו, כי לה' המלוכה ומושל בגוים, אין ספק שלבות בני אדם יתפעלו מזה ויכנעו לאמונת הש"י וימשכו אחריו וידברו שפה ברורה בשם ה', כמו שאמר צפניה (ג, ט) לקרא כלם בשם ה', כי יקבלו קריאת שם הנכבד הזה מפי הקמים בתחייה, כי בראות הבן את אביו או האב את בנו הנקבר זה ימים, או יראו את משה ואת אהרן ושמואל ואליהו ושאר הנביאים קמים בתחייה, וחכמיהם הפלוסופים המפורסמים שיקומו ויגידו לפני בני אדם אמתת האמונה, אין ספק שכולם ימשכו אחריה ויסורו מדרכם הרעה ולא יתנו עוד לבם אל דבר מדומה וגשמי כי אם אל האמת והאמונה האלהית, ועל זה אמר הנביא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם: וזה ענין הנבואה הזאת שכל העמים יאמרו לכו ונעלה אל הר ה', ויסירו מקרבם כל מיני גאוה, והאלילים כליל יחלוף, כי ילכו בני אדם אחרי האמת ולא אחרי הדמיונות והכזבים, ובזה יזכה המין האנושי לתכלית בריאתו שהוא התכלית האמתי באמצעות תחיית המתים, ואולי שלזה רמז באמרו ובאו במערות צורים ובמחלות עפר, שהם המקומות אשר המתים נקברים שמה, שיבאו שם האנשים לראות איך יתדבקו עצמות המתים עצם אל עצמו ויחיו ויקומו, כי היא העצומה מכל הפליאות, ולפי שבסבת זה יחדלו האנשים מעבודת האלילים, ומהמשך אחרי המלכים ושרי הארץ שהן גם כן אלילים בצד מה, לכן חתם דבריו באמרו חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו, רוצה לומר חדלו לכם מעבודת האלילים והמלכים והגאוה, בראותכם את האדם אשר נשמה באפו, שהם המתים הקמים מקבריהם וחזרה הנשמה באפם, כי במה נחשב הוא אצל הבורא בעולם הרוחני, כלומר במה האדם נחשב, אם באמונה האמתית ואם בדברים המדומים הכוזבים, והתבארה בזה הנבואה הזאת ועומקה והותרו שתי השאלות האחרונות אשר נפלו עליה: