אברבנאל על ישעיהו י:כה

כי עוד מעט מזער וכלה זעם ואפו עד תכליתם, ר"ל שמיד תכף אחר זה יכלה הזעם והאף, שהיה אשור כלי ושליח לאפי וזעמי, כמו שאמר הוי אשור שבט אפי, ויכלה הזעם והאף ההוא עד תכליתם, ואפשר לפרש הכתובים האלה באופן אחר, והוא שהבטיח את העם היושב בציון, שאף על פי שישמעו דברי סנחריב וחרופיו וזדונותיו, שלא ייראו ממנו וזהו אל תירא מאשור בשבט יככה שהוא שבט פיו, על דרך (להלן יא, י) והכה ארץ בשבט פיו, וכן ומטהו ישא עליך, רוצה לומר כלי זיינו חרבו וקשתו שישא לבוא בדרך מצרים, כלומר כמו שבא מצרים בהיותך חונה על הים אל תירא מזה, כי עוד מעט מזער יכלה זעמי ואפי על תכליתם, ויהיה זה בשימותו כולם במגפה בלילה אחת שאז יכלו עד התכלית, ויש ספרים שכתוב בהם תבליתם בבי"ת, והוא מלשון (ויקרא כ, יב) תבל עשו, רוצה לומר שיעשה זה בסבת נבלותם וזדונם והתבל אשר עשו בשמרון, ודבריו כנגד האל שאמרו, (כו) ולכן יעורר עליו ה' צבאות שוט כמכת מדין בצור עורב ומטהו על הים ונשאו בדרך מצרים, רוצה לומר אם סנחריב הכה אותך בשבט והקב"ה יכה אותו בשוט שהוא יותר קשה משבטו, וענינו שיעיר הקדוש ברוך הוא שוט להכות את אשור, כמכת מדין שהרגו עורב כמו שמפורש בספר שופטים (שופטים ז, כה) שגדעון נצח מלחמת מדין ועורב ומלך מדין ברח ורדף אחריו גדעון והרגו בצור עורב, וכן יקרה אל מחנה מלך אשור ולסנחריב כי ימות, ויכלה מחנהו במגפה, ויברח סנחריב ויהרגוהו בניו בארצו, ויקרה לו גם כן מהכליה והאבדון מה שקרה למצרים, כשרדפו אחרי בני ישראל בתוך הים, והוא אומרו ומטהו על הים ונשאו בדרך מצרים, ויהיה ועורר מושך עצמו ואחר עמו, אמר ועורר עליו ה' צבאות שוט כמכת מדין בצור עורב, ויעורר עליו גם כן מטהו אשר היה על הים, רוצה לומר על ים סוף, והמטה ההוא ישא אשור וינהיגהו, באותו דרך שהנהיג מצרים בים ששטפם כולם יחד בלילה אחת, כן יכלו גם הם בלילה אחת. ועם הכלה ונחרצה אשר יבא על מלך אשור ועל מחנהו (כז) יסור סבלו מעל שכמך ועולו מעל צוארך והוא משל לשני שעבודים שהיה לסנחריב עליהם בגופם ובממונם, כי אותו עול שהיה להם על ישראל יחובל מפני שמן, שהוא כנוי לחזקיהו משוח בשמן, וחכמים ז"ל דרשו (סנהדרין צד, ב) וחובל עול סנחריב מפני שמן שהיה מדליק חזקיהו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, והכוונה שהגדיל תורה, שהוא אור העולם כשמן המאיר מפני אור הנר הדולק בו והיותר נכון אצלי בפירוש וחובל עול מפני שמן שיושחת ויתחבל עול סנחריב מפני כבדות ושמנינות אותו עול, כי כמו שהשוורים יעבדו עם העול, וכשישמן ויכבד העול יהיה סבה שלא יוכלו שאתו, כן היה בעבדות סנחריב שהיה עולו כל כך קשה, שמפני כבדותו והיותו שמן ועב מאד, יושחת ויבטל העול ההוא, כי יפרקוהו בני אדם מעליהם בהכרח, זהו קשור הכתובים האלה ופירושם על דרך הפשט.

ועלה על לבי לומר עוד בהם שהנביא כן היה דרכו, שבהיותו זוכר ומיעד דבר מן הדברים ההווים בזמן ההוא, היה מיעד גם כן דברים דומים אליהם אשר יהיו באחרית הימים, ושאמרו בכאן שאר ישוב שאר יעקב אל אל גבור, הוא ייעוד לענין ההוא מגלות השבטים, ושיהודה ובנימן הנשארים ישובו אל ה' ויצילם מידי סנחריב, האמנם מה שיהיה אחר כך כי אם יהיה עמך ישראל וגומר כי כלה ונחרצה וגומר הוא ייעוד לעתיד לבוא, כאלו אמר שמה שיקרה לבני יהודה וליושבי ירושלם עם סנחריב, ר"ל מהפסד האומה בראשונה והשאר הנשארים ישובו אל השם, ובזכותם יתמו חטאים מן הארץ כל מחנה אשור יהיה דוגמת מה שיקרה בעתיד לבני הגלות, כי אף שיהיו רבים בגלות כחול הים, שאריתם ישובו אל השם באחרית הימים, לפי שבתוך הגלות יהיה כליון חרוץ שוטף בהם, וזהו בצדק ובמשפט, או יאמר שאף על פי שיהיו בני הגלות בעלי צדק הכליון חרוץ שיהיה בהם ישטוף הצדק שיעשה, וכמו שעתה אחרי תשובת שארית בני יהודה תבוא מפלת סנחריב, כך בסוף הגלות אחרי תשובת המעטים הנשארים, כי יעשה הקב"ה כלה ונחרצה באומות בקרב כל הארץ, ולכן חתם בזה הפרשה וחזר לענין הראשון מבני יהוד' ויושבי ירושלם, ועליהם אמר לכן כה אמר ה' צבאות אל תירא עמי יושב ציון, ועוד אפרש זה בפרשה הנמשכת לזו.

והתחיל הנביא להלעיג מסנחריב שהיה בא במהירות גדול לכבוש את ירושלם במהרה, עד שהלך מסעות רבות ביום אחד, כמו שאמרו בפרק חלק (סנהדרין צד, ב) עשר מסעות נסע אותו רשע באותו יום, כי לא יוכל לבבו לחנות יום אחר יום עד בואו שמה, והוא אמרו (כח) בא על עית, עבר במגרון למכמש יפקיד כליו, רוצה לומר שעית שהיתה עיר בצורה לא רצתה לינתן בידו עד שבא והצר עליה, אמנם מגרון לא הוצרך לבוא עליה, כי אם בדרך העברה, כי מיד לקחה, וזהו עבר במגרון, ומכמש לפי שהיתה עיר יותר חזקה ולא יכול ללוכדה מיד גם לא רצה להתעכב שמה מרוב חשקו לבוא על ירושלם, לכן הפקיד שמה כליו, רוצה לומר כלי מלחמתו הסוללות ודומיהן לצור אותה, ואפשר לפרש למכמש יפקיד כליו שרוב כלי מלחמתו הפקיד שמה, כי חשב שאיננו צריך לכלי זיין כל כך לכבוש את ירושלם, וכן זכר (כט) שעברו מעברה, רוצה לומר שעברו מעבר הירדן ועיר גבע שהיא אחר הירדן היה מקום לינתו, כי שם לן אותה לילה והיא עיר אחת לבנימן, ואז חרדה הרמה, רוצה לומר שיושביה פחד קראם ורעדה, וכן בני גבעת שאול נסו כי היתה מערי הפרזות בלתי מוקפת חומה ולכן שלחו לבני בת גלים לומר אליהם, (ל) צהלי קולך בת גלים, שיצעקו ויתקעו שופר להבריח העם, ושיקשיבו בני לישה לקולם ויברחו עמהם, וכן העדה העניה אשר בענתות, והיתה קול הצואה הזאת לבת גלים, לפי שהיתה עיר גבוה ולכן צוה לה שתרים קולה קול בהר, להשמיע אל כל שכניו כדי שלא יפלו ביד הכשדים (לא) וכן נדדה מדמנה, רוצה לומר שברחו ונדדו ממקומם, שהיתה עיר פרוצה אין חומה, ויושבי גבים והיא עיר שמה גבים להיותה עיר בצורה לא ברחו, אבל העיזו והכניסו מקניהם לתוך העיר, והוא מלשון (שמות ט, יט) שלח העז את מקנך.

ובאלו המסעות אשר הלך סנחריב באותו יום הגיע לנוב, ועוד היה היום גדול שעמד לו בנוב, ומשם ראה ירושלם ובראותו אותה היה מנופף ידו, כאדם המבזה את הדבר בחשבו שיכבשה לשעתו, והוא אמרו (לב) עוד היום בנוב לעמוד, כלומר עדיין היה היום גדול כשהגיע סנחריב לנוב, והסכים לעמוד שם כל היום ההוא, לפי שהיתה נראית משם ירושלם ונתקרר בזה, כי נראה בעיניו עיר קטנה ושבנקל יוכל לכובשה, ולכן היה מנופף ידו כנגד הר בת ציון וכנגד גבעת ירושלם, ואפשר לפרש שלא יחסר הכתוב מלת כנגד, לומר כנגד הר בת ציון וכנגד גבעת ירושלם, ושלא היה סנחריב המנופף היד כנגדה, אבל יאמר הנביא שעם היות שהיה סנחריב מפחיד ומאיים כל יושבי הארץ, עד שמכל המקומות היו בורחים מפחדו, הנה לא היה כן ציון וגבעת ירושלם באותו יום שבא סנחריב לנוב, כי כבר היו מובטחים מהנביא על זה, וכן הר בת ציון וגבעת ירושלם, המקום ההוא היה כאילו ינופף ידו כנגד סנחריב, כגבור עריץ האומר לאויבו אין לי פחד ממך, גשה נא סורה שבה פה ותקבל גמולך בראשך, ולדעת חכמים זכרם לברכה בפרק חלק ביום אחד הלך כל המסעות הנזכרות סנחריב כדי שיגיע לנוב בעוד היום גדול באופן שיוכל באותו יום ללכת לירושלם להלחם בה ביום ההוא, כי אמרו אצטגניניו שאם ילחם בה אותו יום יכבשנה מיד, לפי שבכמו אותו היום נהרגו כהני ה' בנוב במצות שאול המלך, (שמ"א כב, טז - יט) וכאשר הגיע לנוב וראה את ירושלם מרחוק, בזה אותה להיותה קטנה בערך שאר המקומות שכבש, והיה מניף ידו נגדה בדרך לעג ובזיון, לומר כי בנקל יכבשנה, ולכן לא רצה ליסע מנוב, עם היות היום גדול, ואמר וכי על עיר קטנה כזאת הרגזתי כל חיילותי לינו פה הלילה, ולמחר ישליך איש איש אבנו עליה.

וזכר הנביא שרבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום, כי הנה סנחריב חשב שלא היה אדון אחר עליו גבור ממנו להשפילו, ולכן דבר מה שדבר, אבל הקדוש ברוך הוא שהוא האדון האמתי, והוא אלהי הצבאות העליונים והתחתונים גזר לסעף פארה במערצה ורמי הקומה גדועים והגבוהים ישפלו, ומסעף הוא מלשון בסעיפיה פוריה, שהם ענפי האילן, והכוונה במסעף שהסיר הענפים והכרית הפארות שהוא גם כן לשון ענף, כמו ותרבינה פארותיו, ואמר שעשה זה במערצה, רוצה לומר בחזקה רבה, או יהיה במערצה במשור המקצץ הענפים כדברי רש"י, באופן שהעצים שהם רמי הקומה יהיו גדועים ונכרתות והגבוהים ישפלו, והיה זה משל למלכים ולשרים הבאים במחנה אשור שימותו במגפה, ואחר שנבא על המלכים והשרים ניבא על העם באמרו, ונקף סבכי היער בברזל, ר"ל שיכרתו אותם הענפים הנאחזים זה בזה והוא רמז למגפת העם, ואולי אמר בברזל על המלאך המשחית, ועל סנחריב שהוא המלך הגדול עליהם אמר והלבנון באדיר יפול, שיפול מפלה רבה בזכות חזקיהו שנקרא אדיר, וכמו שאמר (ירמיה ל, כא) והיה אדירו ממנו, או יהיה פירוש והלבנון באדיר יפול שהלבנון רמז למחנה אשור בכלל אשר שם גדולים וקטנים, יפול על ידי האדיר שהוא המלאך שיצא והכה בהם כמו שיזכור אחר זה, ולפי זה הפירוש יהיו הכתובים האלה הנה האדון ה' צבאות וגומר, ונקף סבכי היער וגומר, תשלום הנבואה הזאת שדברה מענין סנחריב, והוא דעת המפרשים כולם, ועל דעתם נמשכתי בפירוש הזה, עם שאין כן דעתי כמו שאפרש בנבואה הנמשכת.