אברבנאל על שמואל א ט:כז

המה יורדים בקצה העיר וגו'. זכר שאמר שמואל אל שאול שיאמר לנערו שיעבור לפניהם והוא יעמוד עמו וישמיעהו דבר ה', ויאמר אמור לנער, ולא רצה שמואל לאמרו אל הנער בעצמו, ללמדנו שאינו מהמוסר שאדם יצוה לנער איש אחר דבר בפני אדונו, אבל שיאמר לאדונו שהוא יצוהו, כי הנער אין ראוי שיהיה מצווה כי אם מאדונו לא מאדם אחר. ואמרו ואתה עמוד כיום, אמרו המפרשים שאין פירושו שישב שם אותו היום כי מיד הלך, אבל הוא לאמת הדבר כמו (בראשית כ"ה ל"ג) השבעה לי כיום. ואני אחשוב שלפי שהיו הדברים האלה בהשכמה, כמו שכתוב ויהי כעלות השחר, לכן אמר שמואל לשאול ואתה עמוד כיום ואשמיעך וגו', רוצה לומר ואתה עמוד עד שיהיה יום ברור שיזרח השמש ואז אשמיעך את דבר ה' בהיותו ביום ספק חשכה ספק אינה חשכה, ואולי כוון שיהיה השמש בבית הראשון בצומח בשעת מלכו, כדי שיהיה מלכותו כצאת השמש בגבורתו: