אברבנאל על שמואל א ח:ט

וצוהו שעם היות שישמע בקולם הנה העד יעיד בהם מה שקרה אותם באחרית הימים, ועוד יגיד להם משפט המלך וגו', ולפי זה יהיה אמרו ועתה שמע בקולם אינו צווי מחודש שישמע בקולם כי כבר צוהו על זה, אבל כוונתו לומר ועתה עם היות שתשמע בקולם הנה העד תעיד בהם, כלומר מה שיהיה בעתיד ממעשה המלכים ותגיד להם משפט המלך. ובמסכת סנהדרין פרק כ"ג (דף כ' ע"ב) נחלקו חז"ל ר' יוסי אומר כל האמור בפרשת המלך מלך מותר בו, ור' יהודה אומר לא נאמרה פרשה זו אלא לאיימם ולבהלם. והרמב"ם בספר שופטים בהלכות מלכים פרק ראשון פסק הדין לדעת ר' יוסי. ופשט הכתובים לא יורה זה והוא מורה באמת כי האמת כדברי ר' יהודה שאמר זה לאיימם, לפי שהתורה לא זכרה דבר מזה בפרשת המלך שהוא היה המקום הראוי אליו, אבל אמרה (דברים י"ז כ') לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל, והוא ממה שיורה שהמלך כפי הדין וכפי התורה לא היה מותר בו הדברים האלה שנאמרו בפרשת המלך כאן, ואם משה לא אמרו בתורה הנה לא ניתנה מצוה חדשה אחרי מותו, וכאמרו (שבת פרק י"ב דף ק"ד ע"א) אין נביא עוד רשאי לחדש בה דבר, ואיך נאמר אם כן שהיה זה מצוה כוללת למלכים נתנה על ידי שמואל? וכן כתב רלב"ג שאין המלך מותר בענינים האלה, אבל זכר שמואל מה שיעשה המלך כשיתחזק על מלכותו בכח זרועו. ואני אחשוב שקרא זה משפט המלך לא להגיד שהיה זה משפט ודין, אבל לפי שהם אמרו תנה לנו מלך לשפטינו היה התשובה זה יהיה משפט המלך, רוצה לומר המשפט אשר יעשה לכם הוא שיגזול את כל אשר לכם, וזה להודיע שלא יעשה ביניהם המשפט אשר שאלו, אבל יקח את כל אשר להם כפי העולה על רוחו, ולזה לא אמר סתם והגדת להם משפט המלך, אבל הוסיף לומר עוד אשר ימלוך עליכם, רוצה לומר המלך אשר אתם שואלים ואשר ימלוך עליכם זה יהיה המשפט אשר יעשה ביניכם: