אברבנאל על שמואל א ז:ג

וספר הכתוב שכאשר ראה שמואל תשובתם אמר אליהם אם בכל לבבכם אתם שבים אל השם הסירו את אלקי הנכר מתוככם, ואחרי הזכוך הזה יבא המירוק שתכינו לבבכם ותעבדוהו לבדו ואז יציל אתכם מיד פלשתים, ר"ל שלא יחשבו שלפי שהפלשתים כבדו את הארון יסביר השם יתברך אליהם פנים, כי הנה בהיות ישראל דבקים בו הוא יצילם מידם, (ד-ו) וישראל שמעו בקול שמואל והסירו האלקים האחרים והע"ז אשר היה בתוכם, ואחרי שנתחרטו מהעונות אשר בידיהם ועזבו החטא קבצם שמואל המצפתה להתפלל בעדם אל ה' שיכפר בעד חטאתם. וכבר פירשתי שהיה במצפה מזבח ה' ובית תפלה, כי שם צוה ה' את הברכה והיתה שמה תשועת יהושע מהמלכים ושם היו תמיד מתקבצים להתפלל אל ה' להיותו מקום דבקות ומקום השגחה רבה. וזכר ששם שאבו מים וישפכו לפני ה', רוצה לומר ששפכו לבבם לפניו כך ת"י. והנכון אצלו ששאבו מי דמעותיהם ושפכו אותם הדמעות נכח פני ה'. ובמדרש שמואל (פרש' י"ג) אמרו וישאבו מים, וכי מים שאבו? אלא מלמד ששאבו דברי תורה כמים. וכי לפני השם שפכו? אלא מלמד ששפכו לבם בתשובה כמים, ושם עשו וידוי ואמרו לה' חטאנו. וישפוט שמואל את בנ"י במצפה, שהענישם כל אחד לפי עונו, או שהוכיחם שמה על עונותיהם, על דרך (יחזקאל כ' ד') התשפוט אותם התשפוט בן אדם את תועבות אבותם הודיעם: