אברבנאל על שמואל א ו:ד

וכאשר סרני פלשתים שמעו זאת ההודעה השלישית, בקשו עליה ואמרו מה האשם אשר נשיב לו? ויאמרו הכהנים והקוסמים שישיבו לארון מספר סרני פלשתים שהם חמשה עפולי זהב כנגד חמשה שרי הארץ אשר היו בקרבם, וחמשה עכברי זהב כנגד חמשת העמים אשר בערי החמשה סרני פלשתים הם, לפי שהיתה המגפה בשוה לכל העמים ולסרניהם, ואמרו שהמספר ההוא לא יהיה כי אם בצורת העפלים ובצורת העכברים, (ה) והנה להבדיל בין השרים ובין העם אמרו לשון עפולים כנגד השרים, ולשון טחורים כנגד עם הארץ, להיות המורסות ההם הנולדות בפי הטבעת באותו חולי דמות עכברים, וקצת רופאים קראום כן להדמותם אליהם, ואמרו המשחיתים את הארץ כי היה אותו חולי משחית ומכה בהם, ויהיה אותו האשם לכפר עליהם ולרפא החולים כי היו כבר חולים מאותו חולי הנמאס. ואמרם עוד ונתתם לאלקי ישראל כבוד אולי יקל ידו, פירושו אצלי שעם מה שיעשו בזה מלבד שיסירו מעליהם רעת הארון ומכתו, הנה עוד יתנו לאלקי ישראל כבוד במה שיעשו לארונו, ואולי שמכאן והלאה כל הימים יאהב את הפלשתים ויעזרם ויפלטם ולא יכם במלחמות כמו שעשה עד הנה בעבור העברים, וזהו שאמרו ונתתם לאלקי ישראל כבוד אולי יקל את ידו מעליכם ומעל אלהיכם ומעל ארצכם, ולא אמרו זה על מכת העפולים, כי אם על שאר המכות והמלחמות שהיה מכה בהם פעמים רבות, ולכן אמרוהו בלשון מסופק אולי יקל וגו'. ורלב"ג כתב שידמה שמלבד מכת העפולים הנה עוד באה לארץ מכה אחרת מהעכברים אשר נתרבו והיו משחיתים את תבואת הארץ, ושלכן צוו הכהנים שיעשו עפולי זהב ועכברי זהב ועל המכה הזאת השנית אמרו אולי יקל ידו וגו': וחז"ל (מדרש שמואל פרשה י"א) אמרו בו שעם החולי ההוא היה יוצאה חלוחלת שלהם בפי הטבעת מתוך החולי, והיו באים העכברים ושומטים את המעי ההוא, ושעל החולי צוו לעשות עפולי זהב ועל העכברים שהיו מכים אותם שם צוו לעשות עכברי זהב. הנה התבאר למה אמרו אם משלחים בלשון מסופק, שהיה לפי שלא היו עדיין משיבים לשאלה אם ישלחוהו אם לא, ושדברו ראשונה בזה לפי שהפלשתים לא שאלו עליו, ושבמה שאמרו לא תשלחו אותו ריקם חדשו דבר כי הפלשתים לא שאלו כי אם במה נשלחנו, רוצה לומר בבהמה או בעגלה ושלכן אמרו אולי יקל, ואינו סותר למה שאמרו עוד. ואחרי אשר הכהנים והקוסמים הודיעו אותם השאלה השלישית שהיה להם לשאול ולא שאלו, חזרו להשיב לשתי השאלות אשר שאלו מהם הפלשתים, אם לראשונה שאמרו מה נעשה לארון ה', רוצה לומר אם ישלחוהו אם לא? לזאת השיבו (ו) ולמה תכבדו את לבבכם, כלומר בהיותכם מסופקים בדבר אם תשלחו אם לא הנכם מכבידים את לבבכם כאשר כבדו מצרים, והנה יהיה זה כמו שהיה שהתעולל בהם, רוצה לומר שעשה הקדוש ברוך הוא בהם עלילות נסים ונפלאות ובסוף סוף וילכו, רוצה לומר שהלכו ישראל, וכן יהיה ענין הארון שאחרי מכות רבות תשלחוהו: והשיבו לשאלה השנית והיא במה נשלחנו? (ז) ועליה אמרו ועתה קחו ועשו עגלה חדשה ושתי פרות עלות, רוצה לומר מניקות והיה העגלה חדשה לכבוד הארון והיות הפרות עלות כדי שיאסרו בניהן לעיניהן, (ח) וישימו הארון על העגלה כי זה הכלי אשר ראוי שישלחוהו בו. ואמרו שעם זה יכירו וידעו האמת כי אם הלוך ילך דרך בית שמש יכירו וידעו כי הארון עשה את כל הרעה הזאת, אחרי שהפרות בלי למוד הלכו דרך ישרה ולא חששו לבניהן, ואם לא יעלו בית שמש יכירו כי היה הענין במקרה ולא בהשגחה, ואמרו זה כדי שיעשוהו כי הכירו שיצא הנסיון בדעתם בלי ספק. הנה התבארו הפסוקים והותרו הספקות כלם והותרה השאלה החמשית: