אברבנאל על שמואל א ו:יט

ויך באנשי בית שמש וגו'. שאלתי בזה בתחלת הפרשה למה הכה השם באנשי בית שמש מכה רבה כזאת? ויקשה עוד למה אמר שבעים איש חמשים אלף איש? והיה ראוי שיאמר חמשים אלף ושבעים איש, ואיך במקום קטן כזה מתו אנשים רבים כל כך והוא נפלא מאד? ולענין השאלה הראשונה מצאתי דעות לחכמינו ז"ל במסכת סוטה פרק אלו נאמרין (דף ל"ה ע"א וב'), מהם אמרו שהיו קוצרים ומשתחוים ולא הניחו מלאכתם בעבור הארון, ומהם אמר שדברו אנשי בית שמש דברים כנגד הארון, מאן אמרייך דאמריית, רוצה לומר מי הכעיסך שנתכעסת ומאן פייסך דאתפייסת, ומהם אמרו שמרוב שמחתם פרצו לראות בארון ופתחו אותו לראות מה שבתוכו ולפיכך נענשו כמו שכתוב (במדבר ד' כ') ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו, וזהו שאמר כי ראו בארון ה' ר"ל שראו מה שבתוכו. ולענין השאלה השנית תרגם יונתן וקטל בסבי עמא שבעין גברא ובקהלא חמשין אלפי גברא. וחכמינו ז"ל פירשו (סוטה שם) שבעים איש שהיו שקולין חמשים אלף איש, או חמשים אלף איש שכל אחד מהם היה שקול כשבעים סנהדרין, וכן הביאוהו גם כן בבמדבר סיני רבא (פר' ה' דף רכ"א ע"א וב'). וכל הדעות האלה זרים מאד בפשט הכתוב, והנה בית השמש היה מקום קטן, ואיך נאמר שמתו שם חמשים אלפי איש ונשארו אנשים ששלחו מלאכים אל קרית יערים? וגם שנאמר שהיו שמה כל אותו העם הרב, יקשה מאד איך מתו כלם על עון נקל? כי אם נאמר שלא עזבו מלאכתם לא היה עון פלילי, אף כי לא היה אפשר שהיו קוצרים חמשים אלף איש, כל שכן שהכתוב אמר ואנשי בית שמש העלו עולות ויזבחו זבחים ביום ההוא, ואם כן עזבו מלאכתם ושמחו וכבדו את ה' מהונם, ואם דברו על ה' תועה מעטים יהיה המדברים לא קהל רב כזה, ואם פתחו הארון לא יתכן שכל חמשים אלף איש יפתחו אותו לשימותו כלם. והנכון אצלי שלא מתו באנשי בית שמש כי אם שבעים איש לבד והיה מיתתם לכל אחת מהסבות הנזכרות, אם שאלו לבד דברו שלא כהוגן נגד הארון, ואם שאלו לבד לא עזבו מלאכתם, ואם שאלו לבד פתחו הארון והכניסו בו ידיהם, והכתוב אומר (במדבר א' נ"א) והזר הקרב יומת, והיה מהיושר האלקי שימותו אלה על חטאתם, כי אחרי שהפלשתים שלא ראו אור התורה והאמת מתו על אשר נגעו בארון הברית, כל שכן שהיו בני ישראל אשר נכשלו בכיוצא בו מהעון חייבי מיתה, והאל יתברך אמר (ויקרא י' ג') בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד. ואמנם החמשים אלף איש שזכר הוא מספר ההרוגים אשר מתו בסבת הארון, אם בערי הפלשתים ואם בבית שמש שהיו כלם חמשים אלף איש, וראה הכתוב להודיע זה כאן לפי שהשלים בזה ספור ענין הפלשתים וביאת הארון והשלים להודיע פלאות הארון וכל המתים שמתו בסבתו, ויהיה בי"ת באנשי בית שמש מקום עם, כמו (שמות ט"ו י"ט) ברכבו ובפרשיו, וכן הביא האפוד שמוש הבי"ת שהוא כמו עם, ויהיה גזירת הכתוב במה שאמר חמשים אלף איש, יאמר ויך באנשי בית שמש, רוצה לומר הנה עם אנשי בית שמש (שראו בארון ברית ה' ויך בהם שבעים איש) היתה ההכאה כלה חמשים אלף איש, כי היתה ההכאה מהפלשתים שזכר למעלה ועם אנשי בית שמש שג"כ מתו בסבת הארון היו כלם חמשים אלף איש, והוא פירוש מחוור מאד להנצל מרוב הספקות האלה: וזכר הכתוב שהתאבלו אנשי בית שמש שהכה ה' בעם מכה גדולה, והם השבעים איש אשר מתו מהם, כי בערך קוטן המקום היתה זאת מכה רבה. ואפשר עוד לומר שהשבעים איש אשר מתו מאנשי בית שמש היתה מיתתם לפי שכאשר באה הארון אצלם והיו יודעים מה שעשה בקרב הפלשתים אמרו הם, (כ) מי יוכל לעמוד לפני האלקים הקדוש הזה ואל מי יעלה מעלינו, ר"ל מי יוכל לעמוד לפניו, כי הארון בהיותו חוץ מהמשכן עושה מכת חרב והרג ואבדן, ואם נמות כאשר מתו הפלשתים בסבתו אל מי יעלה מעלינו, ר"ל לאי זה עיר נשלחהו כמו ששלחוהו הפלשתים מעיר אל עיר, (כא) ולכן מזה הפחד והמחשבה שלחו אנשים מלאכים לקרית יערים להודיעם שהפלשתים השיבו את ארון ה' לאמר רדו העלו אותו אליכם: