אברבנאל על שמואל א ד:יג

וזכר שכאשר בא האיש היה עלי יושב על הכסא על מקום שהיה רואה את הדרך ומצפה לדעת מה יעשה במחנה, כי היה לבו חרד לא על בניו ועל עמו כי אם על ארון האלקים, והאיש בא לעיר מצד אחר והגיד הדבר ותזעק כל העיר, (יד-טו) וכאשר שמע עלי את קול הצעקה שאל עליה והאיש בא והגיד אליו הדבר בהיות עלי זקן מאד בן תשעים ושמונה שנה ועיניו קמה ולא יכול לראות, רוצה לומר שכל אחד מעיניו קמה וכהתה. ואפשר הוא שלרוב לחות הזקנה נזלו המים על עיניו וקמו ונתעבו מאד, והוא אשר יסבב בזקנים העדר הראות: