אברבנאל על שמואל א לא:ג

ואחרי שמתו שלשת בניו וישאר שאול לבדו חי כבדה המלחמה עליו וימצאוהו המורים, ר"ל המורים בחצים מצאו את מקומו והיו הולכים אחריו ופחד אז שאול מהמורים. וראוי שתדע שלא פחד שאול מהם פן ימיתוהו (כי הוא היה בוחר מות מחיים אחרי שראה בעיניו מיתת בניו וידע מדברי שמואל על ידי הבעלת אוב שגם הוא לא יחיה) אבל פחד מאד פן יכו אותו באופן שלא ימות מיד ולא יוכל ללחום, ויתפשוהו חי ויעלילו בו, בנקרם עיניו וחתכם אותו אבר אבר, לשנאת הפלשתים אותו למה שהשחית בהם מהם, ובחר שימות על ידי אוהביו ולא על ידי אויביו, (ד) ולזה אמר לנושא כליו שלוף חרבך ודקרני בה פן יבאו הערלים האלה ודקרוני והתעללו בי, ר"ל שראשונה יתעללו בו ובאחרונה ידקרוהו, או יהיה ודקרוני באופן נבזה ויתעללו בי באותו הדקור דרך נקמה ובזיון. והנה נערו לא אבה שלוח יד בו, ויקח שאול את החרב ויפל עליה ונכנסה בו באופן שמת מיד, ולפי זה כחש העמלקי במה שאמר לדוד שהוא הרג לשאול, ואולם אמר זה למצוא חן בעיני דוד כי יודע היה שנאתו לשאול. ואפשר לומר שלא מת מיד עם הכאת החרב ואז הוצרך לקרוא אל הנער העמלקי שימותתהו, באופן שלא ימצאוהו הפלשתים עדין גוסס ויתעללו בו, והכתוב לא ספר בכאן כי אם מה שעשה שאול לבד אבל העמלקי הוא הרגו כדבריו והוא היותר נכון: