אברבנאל על שמואל א ל:כב

והנה אנשי בליעל (מהבאים עם דוד) אמרו שאחרי שהמאתים איש לא הלכו עמהם לא היה ראוי שינתן אליהם דבר מהשלל, כי אם שיקחו איש את אשתו ואת בניו וילכו להם, אבל לא יקחו עוד חלק מהשלל אחרי שלא היו בתוך המלחמה. ועם היות דוד מלך נגיד ומצוה לאומים, הנה לא גער בהם ולא צוה דבר כאשר דבר מלך שלטון, אבל דבר בתחנונים כרע כאח ואמר שמה שאמרו הוא בלתי ראוי מצדדים. האחד לפי שהם בכחם ובגבורתם לא נצחו המלחמה, אבל האל ית' הוא נתן את אויביהם לפניהם, ולכן אין ראוי שיתחזקו בשלל כלו שאינו ירושה להם, וזהו שאמר (כג) לא תעשון כן אחי את אשר נתן ה' לנו, ר"ל אל תעשון כן בדבר אשר לא לקחנו אותו בכחינו כי אם ה' נתנו לנו בכלל, ולא אמר נתן ה' לנו על הנלחמים לבד, כי אם על כלם, ר"ל לנו שהלכנו ולאלה שעמדו כאן, וביאר החסד האלקי אשר עשה עמהם להפליא, באמרו וישמור אותנו ויתן את הגדוד, ר"ל שמר אותנו מידיהם ומלבד זה נתן אותם בידינו כצאן לטבח יובלו, וזהו הצד הראשון: