אברבנאל על שמואל א ל:כ

ואחרי שזכר הכתוב איך הציל את כל שללו, זכר עוד איך לקח את הצאן הבקר והשלל אשר העמלקים שללו מיתר הערים, וזהו אמרו ויקח דוד את כל הצאן וגו', ופירוש הפסוק הביא רבי דוד קמחי בשם אביו, שלקח דוד את כל הצאן והבקר רוצה לומר מה שלקח מהם (ולא היה משלל צקלג) ונהגו אותו לפני המקנה ההוא, ר"ל לפני המקנה אשר הציל משללו, ועוד פירש נהגו לפני המקנה ההוא ויאמרו זה שלל דוד, כדרך חז"ל (בסנהדרין פ"ב כ' ע"ב) שאמרו המלך פורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו, שנאמר נהגו לפני המקנה ההוא ויאמרו זה שלל דוד, ר"ל והיו נוהגים המקנה זה לפני זה כדרכם, וכשהיו פוגעין בגדרות השדות לא היו נוטים המקנה לצד א' אלא פורצין לפניהם והולכים, וכשהיו בעלי השדות ממחין בהם היו אומרים עבדי דוד זה שלל דוד, והרשות בידו לפרוץ גדר כי מלך הוא, וכל זה לפי שעה, וזה שאמרו לא נזכר בכתוב, וגם דוד לא היה מלך פלשתים שיהיה פורץ גדר בארצם. והנכון אצלי שזכר הכתוב בזה ג' דברים. האחד שלקח דוד את כל הצאן אשר היו מוליכים העמלקים משלל הערים. וזכר עוד ענין שני והוא שהבקר נהגו לפני המקנה ההוא, רוצה לומר שסדר דוד שילך הבקר לפני הצאן שהוא המקנה שזכר, והיה זה כדי שהמקנה הקטן ההוא מהצאן אשר זכר לא ילך בראשונה להיותם יותר חלושים ויותר נקלים לגזול אותם בכל המקום אשר יעברו בו, וגם היות מדת הלוחמים כן הוא שינהגו את הבקר ראשונה ושאר הבהמות יותר גדולות והצאן אחריהם כדי שיהיו נשמרים יותר. וספר הכתוב עוד ענין שלישי והוא אומרו ויאמרו זה שלל דוד. ר"ל שאם היו באים אנשי הנגב והכרתי לשאול שלל' שלקח דוד מידי העמלקים, היו אנשי דוד משיבים אותם אין לכם בזה טענה כי זה שלל דוד אשר לקח מהעמלקי. ואתם כבר התיאשתם ממנו והוא לא לקחו מכם לכשתאמרו שהוא גזל בלוקחו אותו מאוהביו, אבל הוא שלל דוד שלקח מאויביו וכפי הדין זוכה בו, כי הגוזל מן הגזלן פטור, וכ"ש אחרי יאוש הבעלים. הנה התבאר הפסוק והותרה השאלה הרביעית: