אברבנאל על שמואל א ל:א

ויהי בבוא דוד וגו'. ספר הכתוב שביום השלישי מיום שנסע דוד ואנשיו מצקלג חזרו אליו, ומצאו שהעמלקי פשטו אל ארץ הנגב (והוא נגב כלב כמו שיזכור) ואל צקלג, ולא זכר שפשטו גם כן אל ארץ הכרתי, לפי שלא חשש הכתוב כי אם לבני ישראל אשר שללו בנגב ובצקלג ומפניהם התעורר דוד לרדוף אחריהם ולא מפני הכרתי. או נאמר שבאמרו אל נגב יכלול נגב הכרתי ונגב כלב, ששניהם יקראו נגב ושניהם בצד הדרום, והסבה שאת צקלג לבדה שרפו באש היתה, כדי שלא יוכל דוד להתישב בה עוד, לפי שהיה יוצא משם להשמיד את כל ארץ העמלקי. ומה שאמר ויכו את צקלג אין רצונו שהמיתום, כי אם שהרסו העיר וישרפוה באש, (ב) שהרי אחרי זה אמר וישבו את הנשים אשר בה לא המיתו איש: