אברבנאל על שמואל א ג:יט

פרשה שלישית בעניני הארון, רוצה לומר שבא למלחמה ונלקח והנסים שעשה בארץ בפלשתים, ואיך הושב לארץ ישראל. תחלתה ויגדל שמואל ויי' היה עמו וגו', עד ויהי כאשר זקן שמואל וגו': והנה שאלתי בפרשה הזאת שש שאלות, שתים מהם קודם הליכת הארון, ושתים בענין הליכתו, ושתים בתשובת הארון:

השאלה הראשונה במה שאמר ויוסף ה' להראה בשילה כי נגלה ה' אל שמואל בשילה בדבר ה', ויקשה בפסוק הזה הכפל הדברים שאמר ויוסף ה' להראה בשילה ואמר עוד כי נגלה השם אל שמואל בשילה ואמר שלישית כדבר השם והם שלשה לשונות בדבר אחד, ואין להשיב עם דברי המפרשים שפירשו שהוסיף השם להראה בשילה כמו שבפעם הראשונה שזכר שנגלה השם אל שמואל בשילה, לפי שזה כבר ידענו כי בשילה היה המראה הראשונה, כמו שאמר ושמואל שוכב בהיכל ה', כ"ש אומרו עוד בדבר ה' שהוא נוסף אחרי שזכר ההגלות שבא אליו:

השאלה השנית באמרו ויהי דבר שמואל לכל ישראל ויצא ישראל לקראת פלשתים וגו', והוא איך צוה שמואל לישראל שיצאו אל פלשתים וינגף ישראל לפניהם? והמפרשים אמרו שצוה שמואל אותם לצאת כדי שינגפו לפני פלשתים לפי שהיו ישראל חטאים וחייבים במשפט הזה, וכן בפלגש בגבעה צוה אותם שיעלו וינגפו ישראל לפני בנימין, ויקשה זה מאד כי איך אמר קודם לזה ויגדל שמואל ויי' היה עמו ולא הפיל מכל דבריו ארצה וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא ליי'? ואם הייעוד הראשון שאמר שמואל לא נתקיים ואמר שיצאו ישראל ונפלו לפני אויביהם אם כן איך ידעו כי נאמן שמואל לנביא? ואיך לא הפיל מכל דבריו ארצה ובמה נבחנה נבואתו? השאלה השלישית איך אמרו ישראל נקחה אלינו משילה את ארון ברית ה' ויבא בקרבנו וגו'? והנה הארון היה בבית קדש הקדשים ולא היה רשאי אדם להוציאו משם ולמה הוציאוהו משם? לפי שנפלו כארבעת אלפים איש, הלא בימי השופטים נפלו לפני אויביהם פעמים רבות ולא הוציאו ארון האלקים ולא הוליכוהו לפניהם, ואם עוזה מת לפי שאחז בארון האלקים, איך אם כן הביאו בני ישראל את ארון האלקים ולא פחדו ולא שתו לבם ולא מת מהם איש? השאלה הרביעית למה נשבה ארון האלקים בידי פלשתים? האם היה בעון ישראל? הנה לא נזכר עון אשר חטאו לשיתחייבו עונש גדול כזה, ואם היה בעון בני עלי? הן לא קצרה יד השם מהוכיח את חפני ופנחס ולהמיתם מבלתי שישבה וילכד ארון האלקים, והנה בגלות ישראל הכללי (כפי מה שבא בקבלתם ז"ל) (שקלים ט' ע"א וביומא פ"ה נ"ג ע"ב ודף נ"ד ע"א) לא לקחו האויבים את הארון ונגנז בהשגחת הש"י, ואיך אם כן לקחו עתה הפלשתים את הארון ונשארו ישראל בקרב הארץ? השאלה החמישית בתשובת הארון במה שדברו עליו כהני הפלשתים והקוסמים, כי יראה שפעמים יספקו ביכולת האלקי והשגחתו ופעמים יאמינו בו באמתות, כי הם אמרו אם משלחים את ארון אלקי ישראל אל תשלחו אותו ריקם כי השב תשיבו לו אשם וגו' אז תרפאו, ויורה שאמרו זה בודאי ואמתות, אחר כך אמרו אולי יקל את ידו מעליכם וגו' ויורה שהיה זה אצלם בספק, עוד אמרו ולמה תכבדו את לבבכם כאשר כבדו מצרים וגו', ויורה שהיה זה אצלם בודאי בענין מצרים, ומה שאמרו ועתה קחו ועשו עגלה חדשה וגו' ואם לא וידענו כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא היה לנו, יורה שהיה אצלם הענין בספק והיו עושים עליו הנסיון, ובביאור הפסוקים אעיר עוד עליהם חמשה ספיקות:

השאלה הששית למה הכה השם בבית שמש כאשר ראו בארון האלקים שבעים איש חמשים אלף איש? כי הכתוב אומר שכאשר ראו את ארון האלקים שמחו מאד והעלו עולות ויזבחו זבחים, ואם כן אין ראוי שנאמין שלא הניחו מלאכתם לכבדו, והוא זר גם כן מאד שנאמר שפרצו לראות בארון ופתחו אותו וראו מה שבתוכו ולפיכך נענשו, כי פשט הכתוב לא יסבלהו, כי אמרו וישמחו לראות אין פירושו כי אם ששמחו כאשר ראו ביאתו לא שיפרצו לפתוח אותו, והוא גם כן אמרו ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה', ואיך במקום קטן בבית שמש מתו כל כך אנשים ולסבה קטנה כזאת:

והנני מפרש הפסוקים באופן שיותרו השאלות כלם:

ויגדל שמואל וה' היה עמו וגומר. הנה המחברים כלם הסכימו שהאמות בדברי הנביא הוא משיג עצמי ממשיגי הנבואה, והראיה שהביאו עליו היא מן הפסוק הזה שאמר ויגדל שמואל ויי' היה עמו ולא הפיל מכל דבריו ארצה, רוצה לומר שכאשר גדל חל עליו השפע הנבואיי ולא נפל מכל דבריו ארצה כי נתאמתו ייעודיו כלם, (כ) וכאשר ראו כל ישראל מדן ועד באר שבע אמות ייעודיו ודבריו הכירו וידעו כי נאמן שמואל לנביא לה'. ואין ספק שגם כן רמז בדברים האלה שדברי שמואל לא נפלו ארצה, רוצה לומר דברי חולין אשר לו, כי דבריו הנהוגים בפיו שלא ברוח הקדש היה אומר אותם במדה במשקל ובמשורה, ולא הפיל מהם דבר ארצה, ולזה ידעו כל ישראל שהיה שמואל נאמן לנביא לה', רוצה לומר מוכן להיות נביא לה' מצד מה שראו מאמות דבריו וסדר עניניו, כי הכנת המדות ושלמותם בטבע עוזר גדול להגעת הנבואה: וזכר עוד שלא די שהיה שמואל נאמן לנביא והיה מוכן להנבא אבל גם היה הוא מכין את אחרים להנבא, כי עם היות שבזמן עלי היה דבר ה' יקר בימים ההם אין חזון נפרץ הנה אחרי שבא השפע אל שמואל נגלה ושנה והרגיל להגלות, (כא) וזה פירוש הכתוב ויסף ה' להראה בשילה, רוצה לומר להראה לאנשים אחרים בשילה, והיתה הסבה בזה כי נגלה ה' אל שמואל בשילה, ובעבור שנגלה אליו הוסיף יתברך להראה לאחרים. ואמנם אמרו עוד בזה בדבר ה' הוא פירוש ההגלות של שמואל, שלא היה שראה שמואל מראה כלל כי אם ששמע הקול ההוא כמו שנזכר ולזה אמר כאן כי נגלה ה' אל שמואל בדבר ה', רוצה לומר שנגלה אליו בדבריו וקולו ששמע. ורד"ק כתב שיסף ה' להראה בשילה לשמואל, לפי שבפעם הראשונה באה אליו הנבואה בשילה ג"כ והיא המראה הקודמת שנזכרה בכתוב, כי לפי שבאה שם הנבואה פעם אחת באהו ג"כ פעם שנית, ושהמראה שהוסיף כאן לבוא לשמואל היא שיצוה לישראל שיצאו לפלשתים למלחמה ושזה פי' כדבר ה' ויהי דבר שמואל אל כל ישראל, שהיה דבר ה' אליו ושמואל אמרו אל כל ישראל, והוא שיצאו כל ישראל לקראת פלשתים. וכבר זכרתי שאין זה מתישב כפי פשט הכתוב, כי אין תועלת במה שהודיע שנראה אליו האלקים בשילה לפי שנראה לו בשילה כי לא באה הנבואה לשמואל בסבת המקום כי אם מפאת הכנתו והרצון האלקי, גם אין ראוי שנחשוב שבחינ' שמואל בנבואתו היתה בדבור כוזב ושהיתה התחלת נבואתו בשוא ודבר כזב לפי שהדבר הראשון אשר יעדו עליו לישראל לא נתקיים, ולכן היה מה שפירשתי הוא הנכון, שזכר הכתוב שנגלה האלקים לאחרים באמצעות מה שבא לשמואל מהדבור והקול האלקי. ובמדרש שמואל (פרש' י') אחז"ל ר' יהודה בר סימון אמר אף משנפל ארצה לא הפיל מכל דבריו, שכן הוא אומר לשאול מחר אתה ובניך עמי תוך מחיצתי: