אברבנאל על שמואל א כח:כא

ואמרו ותבא האשה אל שאול, (והיא היתה שם ולא זכר מאין באה), פירושו אצלי שהיא היתה עסוקה בפועל האוב והיה עדין מדבר, וכאשר נפל שאול היא פסקה את האוב ועזבה את המעשה לבל ידבר דברים עוד, וזהו ותבא האשה אל שאול ותרא כי נבהל מאד, שמפני זה עזבה את מעשה האוב ובאה להתקרב אל שאול ומפני כן נפסקו הדברים. והנה בקשה משאול שהואיל ושמעה בקולו לעשות הקסם ושמה נפשה בכפה, רוצה לומר לעבור אזהרת המלכות שאל ימצא קוסם קסמים ושכל מכשפה לא תחיה, ועם כל זה שמעה את דבריו, כלומר בהעלות אליו את שמואל בפרט עם היותו נביא קדוש השם, (כב) שעל כן ראוי שהוא ישמע גם כן בקול שפחתו שיאכל מה שתשים לפניו, כל שכן שהוא בהכרח יצטרך אל זה לשיהיה בו כח ללכת בדרך, (כג) ושאול לא היה חפץ לאכול עד שיפצרו עבדיו, רוצה לומר שיפצרו בו מאד, ואז ישב שאול על המטה כאדם חלוש המזג, (כד) ואכל הוא ושני אנשיו מהעגל מרבק, רוצה לומר מפוטם אשר היה לאשה, שבמהירות עשאתו ומצות אפה ונתנה לפניהם. ולא זכר הכתוב שנתנו אל האשה דבר לא על דבר הקסם ולא על דבר האכילה, אולי בדעתה שהוא המלך ובעבור שהיתה ההגדה רעה ומרה באחרונה לא חששה לזה: