אברבנאל על שמואל א כז:ח

ויעל דוד ואנשיו וגו'. ספר שדוד ואנשיו לא היה להם לאכול, ולזה מפאת ההכרח היו הולכים אל ארץ הגשורי והגרזי והעמלקי. והמפרשים חשבו שהאומות האלה לא היו נשמרים כי לא היה להם מלחמה עם אדם, ושזהו אמרו כי הנה יושבות הארץ אשר מעולם והם היו מגבול אשור ועד גבול ארץ מצרים, ושדוד היה מכה בהם ולוקח שלל רב ולא היו יודעים מי היה עושה להם הרעה הזאת, לפי שלא יחיה דוד אדם מהם שהיה ממית כלם בארצם. והדבר הזה זר אצלי מאד, לפי שהיא בגידה רבה לדוד להכות אנשי הארץ ולהבאיש את ריחו עמהם, והיה מרד גדול לאכיש מלך הארץ אשר עשה עמו חסד להכות אנשיו ועמו, והיה דוד בזה אם כן משלם רעה תחת טובה, ואם היה עושה זה פעמים רבות (כמו שכתוב כה עשה דוד וכה משפטו כל הימים אשר ישב בשדה פלשתים) אם כן איך נאמר שלא היה משאיר איש ואשה במקומות אשר הוא הולך? והוא כבר בלתי אפשר, וגם שימיתם כלם איך אכיש ואנשיו לא מצאו ארצותם שממה ועריהם שרופות אש וזרים אוכלים אותה? ואיך לא היו חוקרים מי עשה הדבר הרע הזה? ואיך היה אפשרי שלא יתוודע הדבר בהיות שנעשה פעמים רבות? והנראה אלי שהיו האומות האלה גשורי וגרזי ועמלק שנואי נפש אכיש ושהם היו אויביו, ולכן היה דוד מכה בהם ושולל שללם ולא היה זה בגידה לאכיש ולא לעמו, ולכן לא היה אכיש ואנשיו חוקרים עליו ולא היה איש מהגוים ההם צועק אליו על רעתו, והראיה לזה שלא אמר הכתוב שפשטו דוד ואנשיו אל ערי פלשתים כי אם אל הגשורי והגרזי והעמלקי הרחוקים משם, כי היו בואך שורה ועד ארץ כוש ודוד היה יושב בשדה פלשתים, ולא זכר הכתוב שהוא מכה בהם חלילה לו מזה, ועוד יורה על זה מה שאמר אחרי כן הנער המצרי עבד איש העמלקי אל דוד (בסימן ל' י"ד) אנחנו פשטנו נגב הכרתי ועל אשר ליהודה ועל נגב כלב ואת צקלג שרפנו באש, והכרתי היה משפחה מפלשתים, והוא המורה שהעמלקי היה מאויבי הפלשתים ולכן פשטו על ארצם, ומזה הצד גם כן פשטו אל צקלג עם היות ששרפו אותה מפני דוד שהיה יושב בה, וכן אמר (שם שם ט"ז) והנם נטושים על פני כל הארץ אוכלים ושותים וחוגגים בכל השלל הגדול אשר לקחו מארץ פלשתים ומארץ יהודה, ולזה תמצא שלא הלך העמלקי עם הפלשתים למלחמה על שאול, לפי שלא היה מהם ולא מהמונם, אבל בראותם שהלכו הם למלחמה פשטו בארצם לשלול שלל ולבוז בז כדרך האויבים, ולהיותם אויבי אכיש ושונאי ארצו היה דוד מתפשט אליהם להכותם, ולא היה בזה בוגד ופושע לאכיש ולעמו, ומה שאמר הכתוב (ט) ואיש ואשה לא יחיה דוד, אין הכוונה שלא ישאיר במקומות אשר יפשטו שם איש ואשה פן יבואו להגיד לגת, כי הם היו אויבי אכיש ואיך יבואו לצעוק ולהגיד דבר? אבל היתה הכוונה שדוד כאשר היה מכה הערים ההם לא היה לוקח נפשות בשבי ומביא אותם לגת כדרך הלוחמים ששבים טף ונשים, לפי שאותם העבדים השבויים אשר יביאו לו יגידו בגת מאיזו ארץ המה: