אברבנאל על שמואל א כה:מד

ושאול נתן את מיכל וגו'. בענין הזה הרבו חז"ל דעותיהם. מהם אמרו במסכת סנהדרין (פ"ב י"ט ע"ב) שקדושי פלטי במיכל בעבירה היו, ומהם אמרו שקדושי דוד במיכל קדושי טעות היו, כמו שנאמר (סי' י"ז כ"ה) יעשרנו המלך עושר גדול ואותו העושר היה מלוה אצל שאול והמקדש במלוה אינה מקודשת, ואעפ"י שהיו ערלות פלשתים קדושין ג"כ, חשב שאול כי היה דעת דוד על העושר שהוא מלוה, ודוד היה דעתו על מאתים ערלות שהרי למוהר נתנם ולקדושין. ומהם אמרו (שם סוף ע"ב) כי פלטי לא בא עליה, וכל הימים אשר היתה עמו חרב היה בינו לבינה שלא יגע בה, ומה שאמר (שמואל ב' ג' י"ב) שכאשר הלכה מיכל לדוד הלך פלטי הלוך ובכה אחריה על המצוה הזאת שהלכה מידו היה עושה זה, והדברים האלה כלם רחוקים מאד מדרך הפשט. וכתב רד"ק שנראה בעיניו כי גט נתן דוד למיכל, ושהכריחו שאול לתתו בהיותו בורח מפניו וחוזר, מפני שלא תשאר בתו עגונה, ושאז נתנה לפלטי בן ליש לאשה, ולפי שלא נתן הגט דוד ברצונו וגט המעושה בישראל שלא כדין פסול, לכן חזר ללוקחה, וחשב שאול שיהה הגט כשר אחרי שנעשה במצותו. או שדוד קודם שנתן הגט אמר בסתר בפני עדים מאוהביו, ראו שאני אנוס בנתינת הגט ולכן לא היה גט, ופלטי ומיכל חשבו שהיה הגט כשר. או שהיה הגט מתחלה כהוגן, ועל ידי שליח שלחו דוד ואח"כ בטלו קודם שיגיע הגט לידה, ומיכל א"כ נבעלה בטעות ולא נאסרה על דוד, כמו שלא תאסר עליו אלו היתה נבעלה באונס, כי האונס והשגגה שוים באשת איש, זה דעת רד"ק. ואמנם רלב"ג נסתפק לבד במה שאמר שפלטי לא שכב עם מיכל, ושהיה זה מפורסם בישראל ולכן לקחה דוד אח"כ. וכלם בעיני דברי רוח לאפס ותוהו נחשבו לי, כי הכתוב לא אמר שנתן דוד גט לאשתו, ושאול לא הכריחו לזה ולא היה יודע שיברח, וגם דוד לא עשה מודעה ולא שלח שליח, וכל הדברים שבדה רד"ק מלבו לא נזכרו בכתוב, ואם היה מיכל אשת פלטי אעפ"י שיהיה בגט מגורשת מדוד יעלה על הדעת שיקחה עוד דוד, ובדברים האלה אין ראוי לכל אדם לחוש לבד לענין הדין, כי אם גם כן כפי הראוי לכבודו, והנה מיכל לא ילדה לדוד, ויותר ראוי היה שלא יזכרה ולא יעלה את שמה על שפתיו אחרי שנבעלה לפלטי בן ליש, ולא היה דוד חסר נשים שיעשה הנבלה הזאת, ואין לנו שנאמר כדברי רלב"ג שנסמך דוד על המפורסם שלא בעלה פלטי, כי היה זה בלתי נודע, ומי יאמת זה אליו אחרי היותה אשתו והיא שוכבת בחיקו? וגם שעל פי התורה אחרי היותה מקודשת לאחר היתה אסורה לבעל הראשון אפילו שלא נבעלה לשני. ולהסיר המבוכות האלה כלם אמרתי אני, שחלילה לשאול שיתן את בתו (בהיותה אשת דוד) לפלטי בן ליש לאשה, ואת ה' אלקי השמים היה שאול ירא, ואיך יעשה הרעה הגדולה הזאת? אבל האמת הברור הוא, שכאשר ראה שאול שדוד לקח נשים אחרות אביגיל ואחינועם, חשש אולי מיכל בתו תזנה לאחר כי היתה עלמה, וחשש אולי לא תשמור הראוי לכבוד אביה, וכ"ש בראותה את בעלה דוד מגורש מאת פני אביה, ואולי תחשוב שהוא לא ישוב עוד לביתו, והוא גם הוא לקח לו נשים אחרות, הנה כדי לשומרה וכדי שהיא לא תתעצב יותר מדאי או אולי תברח ותלך לבקש את דוד, וכדי בזיון וקצף לשאול אביה, מפני כל הבחינות האלה נתן שאול את מיכל בתו לפלטי בן ליש לעבדה ולשמרה כאיש לבתו להיותה אתו באמנות. וידמה שהיה פלטי אדם זקן והיה נשוי אשה ובנים, ונתן שאול מיכל בביתו לשמירה וכבוד לא שתנשא לו חלילה, ולזה הלכו עמה בני מירב אחותה אשר ילדה לעדריאל לגדלם להסיר עמהם מתוגת לבה ומעצב אלמנות חיות, כמו שיתבאר בסוף הספר הזה (שמואל ב' כ"א ח') ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל וגו', שהיו עמה ונקראו בניה מזה הטעם, ולכן לא אמר בכאן ושאול נתן את מיכל בתו לאשה לפלטי בן ליש, כי לא נתנה לו לאשה כי אם לשמור אותה, ולזה אמר לבד נתן את מיכל בתו, וגם כן מורה על זה אמרו ושאול נתן את מיכל בתו אשת דוד, שלהיותה אשת דוד לא היתה יכולה להנשא לאחר, ונתנה לפלטי בן ליש שתהיה פקדון בידו, וכדי לדבר על לבה דברי ניחומים ולא תתעצב על בעלה שהלך בדרך מרחוק ולקח לו נשים אחרות, ולזה בא הפסוק הזה בזה המקום אחרי שספר שלקח דוד נשים את אביגיל ואת אחינועם, ולזה חזר דוד אחריה ובקש מעם אבנר שישיבה אליו, לפי שהיתה עומדת באלמנות חיות בבית פלטי כדי לשמחה על אשר עד הנה התאבלה עליו ואביה שאול עכבה מלכת אליו. ואמנם מה שנזכר אחר זה (שמואל ב' ג' י"ז) וילך אתה אישה הלוך ובכה, שקרא את פלטי אישה, היה זה להיותה עמו ולא קראו בעלה כי לא היתה נשואה עמו, ועל דרך זה אמר הנביא בשם האל ית' (הושע ב' י"ח) תקראי לי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי, כי שם איש יאמר על השומר והאדון, ושם הבעל יורה הבעילה או יורה עבודת הבעל, הלא ראיתי ג"כ במסכת יומא (פ"ד משנה א') שהיו אומרים ביה"כ לכהן גדול אישי כהן גדול, להורות על המעלה וההנהגה, ועל זה הדרך אמר בפלטי אישה, וחז"ל להמשכם אחרי משמעות אישה אמרו שנתקדשה לו, ועצם הענין ואמתתו לא יסבלהו כי אם כפי מה שאמרתי, והנה פלטי היה אוהב כ"כ למיכל כאשר היתה באמנה אתו, ולהפלגת אהבתו אותה כאב לבתו הלך אחריה הלוך ובכה. הנה התבאר מזה שלא נתקדשה מיכל לפלטי ולא נשאת לו ולא נבעלה אליו ולכן חזר דוד אחריה, והותרה עם זה השאלה הרביעית: