אברבנאל על שמואל א כג:ח

וספר שאסף שאול את כל עמו כדי לרדת למלחמה את קעילה לצור בעיר את דוד ואת אנשיו (ט-יא) והגיע הדבר לאזני דוד ושאל באורים ותומים היסגירוני בעלי קעילה הירד שאול עלי? וכפי דרך חכמינו ז"ל היו אלה שתי שאלות אם ירד שאול לצור על העיר? ואם אחרי רדתו יסגירוהו אנשי קעילה בידו? והיתה התשובה ירד, (יב) אחר כך שאל היסגירו בעלי קעילה והשיב יתברך יסגירו, ומכאן אמרו חכמינו ז"ל במסכת יומא (ע"ג ע"ב) שאין שואלין באורים ותומים שני דברים כאחד, ואם שאל אין משיבין לו אלא אחד, והתשובה אינה כי אם לדבר הראוי להיותו נשאל ראשון, שהרי דוד אמר היסגירוני בעלי קעילה בידו הירד שאול? ולא השיבו יתברך כי אם על אחד מהן והיא השאלה השנית שהיה ראוי שתהיה ראשונה והוא אמרו ויאמר השם ירד, וכאשר דוד הרגיש ברוע סדור שאלותיו חזר לבקש על השנית אשר לא השיב יתברך עליה, ולזה אמר פעם שנית היסגירו בעלי קעילה? ואז השיבו יתברך יסגירו. ועוד אמרו חכמינו ז"ל (שם שם עב) שאם היה צורך שעה שלא היה להם מקום לשאול כל השאלה בפני עצמה שיכולין לשאול שני דברים כאחד ומשיב על שתיהן, כמו ששאל דוד, (סימן ל' ח') הארדוף אחרי הגדוד הזה? האשיגנו? ויאמר לו רדוף כי השג תשיג והצל תציל. ואני בספר מחזה שדי אשר לי חקרתי בדרוש הזה מהאורים והתומים ומאופן הגדתם, והתרתי שם הספקות אשר יקרו בזה ואין כאן מקום זאת החקירה. ולאומר שיאמר איך לא נתקיים תשובת האורים והתומים? כי הם אמרו שירד שאול קעילה ולא ירד ושיסגירוהו בעלי קעילה בידי שאול ולא נסגר בידו, תהיה התשובה בשתי אופנים. האחד שכבר הושרשנו שהידיעה האלהית לא תטבל טבע האפשר, ועם היותו יתברך יודע מה שיהיה ומיעד עליו ומגיד מראשית אחרית, לא ימנע שתשאר הבחירה והרצון מוחלט לעשות כרצון איש ואיש, ולכן בהיות שהקדוש ברוך הוא הגיד העתיד להיות בירידת שאול על קעילה ובהסגירם אנשי קעילה את דוד בידו נשארה לשאול ולבעלי קעילה ולדוד בחירתם, ודוד הלך משם ושאול לא ירד על קעילה ואנשיה לא הסגירוהו, כי היה הידיעה האלקית בדברים העתידים האפשריים בלתי מכרחת טבע האפשר והבחירה. והאופן השני בתשובת זה היותר נכון אצלי הוא, שדוד לא שאל על מה שיהיה ויצא לפעל, כי אם על כוונת שאול ובעלי קעילה, והוא אמרו הירד שאול, רוצה לומר אם היה דעתו ורצונו לירד שמה? ואם היה דעת אנשי קעילה ורצונם להסגירו בידי שאול עם יעמוד שם בזמן ירידת שאול? והשיבו יתברך אמתת כוונתם ורצונם שהיה רצון שאול ודעתו לירד עליו, והיה דעת בעלי קעילה ורצונם להסגירו אם יהיה ביניהם בשעת ירידת שאול, וזה היה אמת בלי ספק ולא היה הגדת העתיד כי אם הגדת ההווה מרצונם, וכאשר ידע דוד כוונתם חלף משם ואין אם כן שינוי ידיעה בו יתברך: