אברבנאל על שמואל א כב:ב

וגם כן נתקבצו אליו כל איש אשר לו מצוקה מאויביו ולא יוכל לשבת בארץ וכל איש אשר לו נושה, ר"ל שהיה בורח מפני המלוים אותו וכל איש מר נפש עני ורש, כמו שנאמר (משלי ל"א ו') ויין למרי נפש ישתה וישכח רישו, (ג) ובהתקבץ כלם עמו הלך אל מלך מואב ובקש ממנו יצא נא אבי ואמי אתכם, ר"ל יצא מהמערה לשבת אתכם ולא אמר אחיו, לפי שבחרו ללכת עמו עם שאר האנשים, והניח דוד את אביו ואת אמו שם עם מלך מואב כל הימים אשר ישב הוא במצודה סמוך למואב, ובצאתו משם בא ליער חרת. ואחז"ל במדבר רבא ובתנחומא (פר' י"ד דף רנ"ו ע"ב) שאז הרג מלך מואב לאביו ואחיו חוץ מאחד שהחיה נחש העמוני, והוא החסד שאמר דוד על חנון כאשר עשה אביו עמדי חסד: