אברבנאל על שמואל א יז:ה

וזכר מתכשיטיו שהיה כובע נחשת על ראשו והוא בית הראש שעושים מנחשת, והנכון שהיה יקיף לבד על ראשו למעלה ממצחו והיה נשאר מהמצח מגולה שבו הכהו דוד, וככה נוהגים גם היום אנשי המלחמה ויקראום בלע"ז קאשקו"ש, והיה לבוש שריון קשקשים והוא החלוק הנעשה מן הנחשת הנקרא מאלי"א, או היה הנקרא בלע"ז פלאנק"ש או שולייא"ש, והיה משקלו חמשת אלפים שקלים, והוא מהתימה איך יסבול על גופו כובד גדול כזה? (ו) וכן היה מצחת נחשת על רגליו והוא הכלי הנעשה לכסות הרגלים, וזכר עוד כלי מלחמתו אשר היה מכה בהם, והוא אמרו וכידון בין כתפיו, והוא באמת רומח, כמי שאמר (יהושע ח' י"ז) נטה בכידון, ואמר בין כתפיו שהיה מוטל הרומח על כתפו, כמו שהוא מנהג הלוחמים קודם שיכנסו במלחמה. ורלב"ג פירש שהיה גורגיר"א ממאלי"א פלאטא שהיה סביב צוארו, וזהו בין כתפיו (ז) וזכר שהיה חץ חניתו כמנור אורגים והוא יתד האורג. ולפי שיש בחנית שני דברים, האחד הוא העץ ונקרא חץ להיותו כצורת החץ, והשני הלהב המחובר עמו, ולזה אחרי שאמר וכידון נחשת בין כתפיו שהוא כללות החנית, זכר פרטיו וחלקיו, וזהו וחץ חניתו כמנור אורגים, ולהבת חניתו שהוא הנחשת אשר בסופו היה משקלו שש מאות שקלים ברזל, והוא קרוב שלישית ככר, וזה ענין נפלא מורה על גודל כח הפלשתי הזה. ובמסכת שבת (א"ה נראה לי שהוא במ"ש, רוצה לומר במדרש שמואל פרק ב' והמגיהים הראשונים חשבו שהוא במסכת שבת ודוק): אמר ר' חנינא ששים קנטרין היה לבוש גלית, ר' אבא בר כהנא אומר מאה ועשרים קנטרין. ואין ספק שנחשת וברזל שמות נרדפין הם בדברים האלה, או יהיה אמרו שקלים ברזל, המשקלים אשר בהם ישקלו הנחשת שזכר. ואמר שנושא הצנה היה הולך לפניו, לקחת אותה מידו כשילחם: