אברבנאל על שמואל א יז:לד

ויאמר דוד רועה היה עבדך לאביו בצאן וגו', והיה כונת דבריו שגם כן היה הוא מלומד מלחמה יותר מהפלשתי. ולפי שסכנת המלחמה תבחן אם מרבוי הלוחמים, ואם מאיכותם וחזקם, ואם מרצונם אם יתעצמו להלחם לבקש נקמה שאז חיילים יגברו, אמר שהוא היה מלומד מלחמה ושפעמים רבות נלחם עם אויבים רבים וקשים ומרי נפש, וביאר זה באמרו שהוא היה רועה צאן אביו והיה נלחם פעמים לא לבד עם אריה אחד אבל עם אריה ועם דוב בהיותם שניהם בחברה, ולזה אמר ובא הארי ואת הדוב, רוצה לומר ועם הדוב, והיו אם כן שנים לוחמים וגם היו הלוחמים חזקים הארי והדוב חזקי הבעלי חיים והגבורים מהם, והרי לך כמותם ואיכותם וחזקם. ועוד זכר כעסם וחמתם, באמרו ונשא שה מהעדר, (לה) ואחרי היות שניהם בחזקת השה יצאתי אני אחרי הנושא אותו, כי עם היותם שנים אחד מהם היה הלוקח והנושא אותו והכתיו והצלתי מפיו, והיו אם כן לו שתי הרגשות חזקות, האחת ההכאה שהכתיו, והשנית שהצלתיו מפיו הטרף, ועל שניהם היה קם עלי נושא הטרף ועם כל זה לא הייתי בורח מפניו, אבל החזקתי בזקנתו והכתיו והמיתיו, וכל זה יורה על כח נפלא וגבורה חזקה ולמוד מלחמה. ולפי שהוא זכר שהיו באותה חברה ומלחמה הארי והדוב והוא לא זכר בהכאה כי אם אחד מהם (לו) מפני זה הוצרך לומר עוד גם את הארי גם את הדוב הכה עבדך, לומר באותה המלחמה לא נשאר עד אחד מהם שלא הכתיו. והיתה התולדה מההקדמות האלה שיהיה הפלשתי הזה כאחד מהם, רוצה לומר אינו שקול כנגד הארי והדוב ודי בשיהיה כאחד מהם, ולכן הוא מבואר שאלחם עמו אחרי היותי נלחם עם שניהם הארי והדוב. ואפשר עוד לפרש שהוסיף לומר גם את הארי גם את הדוב הכה עבדך, לפי שלא יקנה האדם תכונה קיימת באמצעות פועל אחד כי אם בהשנות הפעולות פעמים רבות, וכמו שביאר החוקר (אריסט"ו) בספר המדות, ולזה אחרי שהשלים זכרון המלחמה שנלחם עם הארי או עם הדוב, אמר עוד שלא קרה זה לו פעם אחת לבד אבל פעמים הרבה בהשנות גדול, וזהו גם את הארי גם הדוב הכה עבדך, כלומר פעמים אחרות הכיתים, ולכן הוליד מדבריו שיהיה הפלשתי הזה כאחד מהם, כי די לו שיתחזק ויגבר כאריה על טרפו, ואם דוד בהיותו מלומד מלחמה היה נוצח הבהמות הטורפות אף כי לאיש הפלשתי ההוא אשר חרף מערכות אלקים חיים שהם בני ישראל. וידמה ששאול לא נתפייס בדבריו כי אולי לא האמין לו, ולכן אחרי שכבר השלים דוד דבריו וראה ששאול לא נתפייס אליהם, חזר לדבר פעם אחרת, וזה שאמר (לז) ויאמר דוד השם אשר הצילני, שהוא דבור בפני עצמו, והכוונה בו אם לא תאמין הדבר אשר הגדתי אליך בדרך טבע וכפי המנהג הטבעי, ראוי שתאמין אותו בהיותו על דרך נס, כי השם הוא אשר הצילני מיד הארי ומיד הדוב ולא היה בגבורותי, גם עתה הוא יצילני מיד הפלשתי הזה, הנה אם כן המאמר הראשון היה כפי המנהג הטבעי אשר היה מלומד אצלו, והמאמר השני היה כפי היכולת האלקי וההשגחה הדבקה בו, ולכן נאמר בו פעם שנית ויאמר דוד. והנה שאול הודה לטענה השניה הזאת, לפי שאין מעצור להשם להושיע ברב או במעט, ולזה אמר לך והשם יהיה עמך, רוצה לומר בדרך טבעי ידעתי בני ידעתי שמה שהגדת הוא בלתי אפשר, אבל בדרך נסיי אפשר הוא, ומזה הצד לך והשגחת השם יתברך יהיה עמך: