אברבנאל על שמואל א טו:לד

פרשה שמינית בהמשחת דוד שמשחו שמואל ושצלחה רוח השם עליו מיד אחרי המשחתו ושמאותו עת גם כן חלה רוח רעה לשאול, ושהיה דוד מנגן לפניו להסיר מעליו הרוח רעה. תחלת הפרשה וילך שמואל הרמתה וגו', עד ויאספו פלשתים את מחניהם וגו', והנה שאלתי בפרשה הקטנה הזאת שש שאלות:

השאלה הראשונה במאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני, והי"ל לבטוח בחסדי השם כי לא תמו וכי שלוחי מצוה אינם ניזוקים, ומשה ע"ה לא אמר שהיה ירא מלכת לפני פרעה פן יהרגהו בהיותו מעיז פניו להכותו מכות רבות ועצומות לפניו, והאל ית' איך לא הוכיח את שמואל ע"ז? ואיך לא אמר אל תירא כי אתך אני הנה נתתיך היום לעיר מבצר ולעמוד ברזל ולחומת נחשת על כל הארץ כמו שאמר אל ירמיהו הנביא (ירמיהו א' ח', י"ח) ונתן לשמואל תחבולה עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח להשם באתי, והוא היה באמת דבר בלתי מספיק:

השאלה השנית מה ענין הזבח הזה שיאמר לזבוח להשם באתי? ומה לו לנביא שילך מעיר אל עיר לזבוח זבחים? כי הנה במקומות המיוחדים לזבוח להשם כגלגל והמצפה ושילה ובית אל וכדומה מהמקומות שהיו מקודשים והיו שם מזבחות לגבוה והיה העם הולך אליהם לזבוח את זבח הימים היה הנביא יכול להתנצל בזבח, אבל במקום אחר בלתי נודע יהיה הזבח הזה דבר בטל, ומה אם כן הטענה הזאת לשלא ישמע שאול ויהרגהו? הלא יאמר מדוע אתה הולך שם ללא סיבה? כי עם היות בימים ההם הבמות מותרות, הנה שמואל שופט ונביא לא ילך מחיל אל חיל כי אם לצורך והכרח רב:

השאלה השלישית במה שאמר באליאב אל תבט אל מראהו ואל גבוה קומתו כי מאסתיהו, ולמה מאס השם יתברך את אליאב? והמיאוס לא יהיה כי אם בסבת העונות והפשעים, כמו שאמר בשאול כי מאסת את דבר ה' וימאסך ה' מהיות מלך, אבל בלי עון יקשה מאד המיאוס הזה, והיה ראוי שיאמר לא בחר ה' בזה כמו שאמר ביתר אחיו שלא זכר בהם מיאוס:

השאלה הרביעית במה שספר ויקח שמואל את קרן השמן וימשח אותו בקרב כל אחיו והיה אם כן בזה מגלה סוד? ואם היה הדבר כבר נודע לכל אחיו, איך לא הרגישו בדבר ולא התפעלו ממנו? ואיך נבהלו נחפזו כשראו אותו מתעורר להלחם עם גלית הפלשתי? ואיך היו מבזים אותו ככלי אין חפץ בו:

השאלה החמשית במה שאמר ורוח ה' סרה מעם שאול ובעתתו רוח רעה מאת ה' וגו', והמאמר הזה יקשה מאד משני' פנים. ראשונה למה סרה מעם שאול רוח ה'? כי עם היות שנגזרה שקרע ה' את ממלכתו מעליו הנה יהיה זה במותו, אבל בעודו בחיים חייתו למה סר ממנו הרוח אשר לוהו בעת המשחתו, כל שכן אם היה רוח גבורה כדברי המתרג' והמפרשים, כי לא נחלש כחו, לפי שרוח הגבורה מלוה אותו עד עת מותו. ויקשה עוד מאשר אמר רוח רעה מאת ה', וכן אמרו עבדיו הנה נא רוח אלקים רעה מבעתך, והרוח רעה לא יוחס לאל ית', ועוד שהפסוק יסתור עצמו, מצד אחד אומר שסרה רוח ה' מעם שאול, ומצד אחר אמר שבעתהו רוח רעה מאת ה', ואם כן לא סרה הרוח האלקי ממנו יהיה טובה או רעה:

השאלה הששית אם בעון שאול סרה ממנו רוח ה' ובעתהו רוח רעה, איך היה רפואתו ותקונו שינגנו לפניו? ואמר והיה בהיות רוח אלקים אל שאול ולקח דוד את הכנור ונגן בידו ורוח לשאול וטוב לו וסרה מעליו רוח הרעה, עד שכבר היו עבדיו יודעים התרופה הזאת ויעצוהו עליה, וזה דבר מתמיה אם היה החולי אלקי איך היתה רפואתו טבעיית או מלאכותית בנגון הכנור לפניו? והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם:

וילך שמואל הרמתה ושאול וגומ'. זכר שאחרי ששסף שמואל את אגג הלך אל ביתו הרמתה ושאול עלה אל ביתו שהיה בגבעת שאול, והיא גבעת בנימין שזכר למעלה. וידמה שעשה שם בית ממלכה להיות שם מושב משפחתו ובית אביו, או היתה גבעה אחרת נקראת על שמו.