אברבנאל על שמואל א טו:לב

ויאמר שמואל הגישו אלי את אגג מלך עמלק וגו'. זכר ששמואל (כדי לגנות חמלת שאול ורחמיו על אגג שהיה מאויבי השם) צוה שיביאו אליו אגג מלך עמלק, כי עם היותו זקן וחסיד ונביא רצה לקדש השם בידו ושחרבו יאכל בשר, ושהלך אליו מעדנות, והוא לשון קשורים כדעת המתרגם, שבא בשלשלאות של ברזל. או יהיה מגזרת עדון שהלך בתענוג ובשמחה, לפי שהיה יודע שימיתהו כי בחר מות מחיי חרפה ושבי, ולכן אמר אכן סר מר המות, רוצה לומר באמת סר מרירות המות, כי המות לנכבדים והמעולים בהיותם בקלון מתמיד וחרפה רצופה הוא מתוק מדבש ונופת צופים, ולכן אגג שהיה מלך בראותו כי גדל יגונו והיה מצטער וכאשר ידע מותו אמר שלא היה באותו מות מרירות כי אם מתיקות רב. או נאמר כדברי רלב"ג שכאשר ראה אגג את שמואל חשב שמפאת חסידותו יחמול עליו, ולכן אמר אכן סר מר המות, כלומר שלא ימיתהו ולא יטעם טעם מיתה: