אברבנאל על שמואל א טו:כט

ואמרו וגם נצח ישראל וגו', רש"י פירש בו על דעת המתרגם שאמרו על שאול, ואם תאמר אשיב מעוני לפניו, לא תועיל עוד ליטול המלוכה ממי שכבר נתנה לו, כי הקדוש ברוך הוא נצחונן של ישראל לא ישקר ממלתו הטובה. ורד"ק פירשו על דוד, ואם תאמר כן יעשה לאותו רע אשר ימלוך תחתי הנה לא יהיה כן, כי נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם, וזה לפי שלא נשבע לשאול שיתן המלוכה לבניו ונשבע לדוד שיתנה לבניו. ויקשה לשניהם למה לא ינחם השם? אם על הרעה אשר דבר לעשות לשאול ואם על המלכת דוד כמו שנחם על המלכת שאול, ואיך טען על זה כי לא אדם הוא להנחם? כי הנה ניחם בשאול עם היות שאין הקדוש ברוך הוא אדם, ולכן אחשוב בפירושו שכיון בזה לבד להשיב לספק אחד והוא, שאחרי שהאל ית' בחר בשאול הנה עתה בהסירו מהמלכות יראה בו שנוי חפץ, וכמו שאמר נחמתי כי המלכתי את שאול למלך, שיורה שהיה בו שינוי ושהוא מתנחם ממעשיו, לזה השיב ואמר וגם נצח ישראל, רוצה לומר וגם על כל זה שהסיר אותך מהמלכות אשר נתן לך האל יתברך שהוא נצח ישראל, הנה לא ישקר באמונתו ולא ינחם ממה שעשה, ותאר אותו במקום הזה בלשון נצח, לפי שהשנוי נמנע בחק הנצחיים כי הוא התחלת ההפסד והוא המביא אליו, ולכן אמר וגם נצח ישראל שהוא הנצחי הבלתי משתנה יתברך לא ישקר ולא ינחם, והיה זה לפי שאין זה שנוי בעצמו יתברך כי אם מפאת המקבלים, וזה שאמר כי לא אדם הוא להנחם, רוצה לומר אינו אדם להנחם מפאת עצמו אבל השנוי הוא במקבלים. ואפשר עוד לפרש כי לא אדם הוא להנחם על שאול, יאמר שנצח ישראל שהוא הקדוש ברוך הוא לא ישקר ולא ינחם מזאת הגזרה שגזר לקרוע את הממלכה מעל שאול, לפי ששאול אינו אדם שיתנחם ויתחרט ממה שחטא. כי הוא תמיד מחזיק ברשעתו, ולכן לא ינחם השם על הרעה אשר דבר עליו: