אברבנאל על שמואל א טו:יז

ואז התחיל לספר דברי השם ואמר הלא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה, רוצה לומר במה שאמרת כי חמל וגו', שאתה מלך והיה ראוי לך למחות בידם, ואמר שהיו לו שתי רשויות. האחד מהיות מלך העם, כי עם היותו בעיניו קטן הנה במה שהוא מלך הוא ראש שבטי ישראל ומנהיגם, וזה אף על פי שיהיה מובחר מידי העם כמלכי הגוים, כל שכן שיתחבר לו סבה שנית והוא וימשחך השם למלך על ישראל, רוצה לומר שאם היה מלך נבחר מהעם היה מתפייס מהם ומסביר פנים להם, כמו שכתבתי במלך הנבחר מהעם, אבל האל יתברך בחר בך לא העם, וזהו וימשחך השם, ואחרי אשר אתה מלך ואתה נמלך ונמשח מהאל יתברך לא מהעם אם כן למה חששת לדברי העם ולא לדברי האל יתברך ולמצותו? והמתרגם פירש שהיה ראש שבט בנימין קודם המלכות, ועוד שמשחו השם למלך על כל ישראל, ומה שפירשתי הוא היותר נכון. עוד הביא הנביא טענה אחרת והוא שהצווי לא היה לעם כי אם אליו בלבד, ואם כן איך התנצל עם מה שעשה העם? (יח) וזה שכתוב וישלחך השם בדרך, ויאמר לך והחרמת וגו' עד כלותם אותם, רוצה לומר וישלחך השם בסבת הדרך אשר עמלק שם לישראל בעלותם ממצרים, ויהיה אם כן בי"ת בדרך בי"ת הסבה, וישלחך השם בסבת הדרך שזכר למעלה ואמר לך שתחרים את עמלק עד כלותם, והוא רמז לשלא ישלח ידו בדבר משללו אבל יכלה את עמלק, שהכליון הוא באשר יחרימו את כל אשר לו כמו שזכר.