אברבנאל על שמואל א יד:ח

ואז אמר יונתן שיעשו ניחוש ובחינה אחת, והיא שבהיותם עוברים אל אותו הצד אשר בו היו הפלשתים ויגלו לעיניהם, (ט) אם יאמרו דמו עד הגיענו אליכם יעמדו ולא יעלו, כי הם האומרים דמו ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע ושעתם מצלחת ולבם רע עליהם ומוכן להתגבר (י) ואם יאמרו עלו עלינו מיד נעלה כי נתנם ה' בידינו וזה לנו האות, רוצה לומר שבאמרם עלו עלינו פיהם ענה בהם שנעלה עליהם מעלה מעלה והפלשתים ירדו מטה מטה, ושפחד הקדוש ברוך הוא בלבם ויראים הם לזוז ממקומם. והנה הנסיון הזה אין ספק שלא היה מוכרח ומחוייב מפאת עצמו, כי אם מפאת ההשגחה האלקית אם תדבק בהם, והבחינה הזאת היתה אצלי בזה האופן, כי אולי הפלשתים לא יאמרו הדבור ההוא עלו עלינו וגם לא יאמרו דמו עד הגיענו אליכם, והיה אפשר שיאמרו באו הנה או קרבו אלינו או לכו ונלחמה או כיוצא מהדבורים האלה או זולתם ממה שהדמיון סובל, או לא ידברו דברים אבל יצאו לקראתם, ולכן היתה הבחינה כי אם הם ידברו כאותם הדברים והמלות עצמם אשר אמר יונתן, אין זה כי אם מפאת השגחה אלקית שישים הדברים בפיהם ורוח השם נוצצה בם להודיעם את אשר יעשון, והיה זה ממדרגת רוח הקודש ולכן בחר בזה, כמו שנאמר בגדעון (שופטים ז' י"א) ושמעת מה ידברו ואחר תחזקנה ידיך: