אברבנאל על שמואל א יד:יג

ויעלו מיד יונתן ראשונה והיה עולה על ידיו ועל רגליו, לקושי דרך העליה ההיא בסלע שזכר, וגם בזה היה הוראה שידיו רב לו ויעלה במעלה וכבוד במה שילך ברגליו ובמה שיעשה בידיו. וזכר שעם היותם שני אנשים לבד ונגלים לעיני הפלשתים הנה יד ה' היתה בם ויפלו חללים לפני יהונתן ונערו היה ממותת והורג אחריו, (יד) ותהי המכה ההיא אשר הכו שניהם כעשרים איש כבחצי מענה צמד שדה, רוצה לומר שהיה שיעור המהלך חצי צמד בקר החורש בשדה (טו) ועם זה היתה חרדה גדולה במחנה פלשתים, וזה לפי שלא היו יודעים אמיתת הדבר ושהיו היהודים שני אנשים לבד, אבל חשבו שהיה עם רב מהם, והתחילו להתחרד אלו מאלו בחשבם שכלם היו מישראל, ולא לבד העם אבל גם המצב והמשחית והם שרי החיילים וגבוריהם גם הם חרדו ותרגז אומת הארץ וגויי הארץ בכללה. או נאמר שרגזה ותחל הארץ עצמה בדרך נס בענין שנבהלו נחפזו, וזהו ותהי לחרדת אלקים, רוצה לומר שלא היתה חרדתם טבעית ולא בדרך אנושי אבל היה דבר נפלא ונסיי, כי לא היה שם איש ומבלי אדם ורודף אין פחד קראם ורעדה. וכבר אמרו חכמינו ז"ל שאחד מאשר שאלו שלא כהוגן היה יונתן בן שאול. ועוד אמר רב (חולין פרק ז' דף צ"ה ע"ב) כל נחש שאינו כנחש אליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש. ורד"ק הרחיב הדבור בעניני הניחושים יעויין שם ולא רציתי לזכרו כאן: (אמר המגיה חפשתי בתלמוד בפרק קמא דתענית דף ד' ע"א ובבראשית רבה פרשת ס' דף ס"ו ע"ב ובויקרא רבה פרק ל"ז דף ר"ד ע"ד ובשאר מדרשים ולא מצאתי בשום מקום שנמנה יונתן עם אלו אשר שאלו שלא כהוגן, ואולי טעה הרב, ולקח הבן במקום האב, כי שאול נמנה עמהם ולא יונתן בנו, דוק ותמצא):