אברבנאל על שמואל א יג:יט

וחרש לא ימצא בכל ארץ ישראל וגו'. הקדים הכתוב לספר שלא היה קודם לזה נמצא חרש ברזל בכל גבול ישראל, לפי שהפלשתים בהיותם מושלים בהם מנעו אותם החרשים מהמצא בכל הארץ כדי שלא יעשו החרשים לישראל חרב וחנית להלחם בם, כי עם בהיות ששמואל נלחם בפלשתים הנה להיותם מושלים בהם קודם לזה שנים רבות בימי שמשון ועלי ואחרי זקנת שמואל היו להם נציבים בארץ והם היו מונעים מהמצא בתוכם חרש ברזל לסבה הנזכרת, עד שאפילו לתקן כלי האומניות וכלי חרישה לא היה אתם, (כ) ולכן היו יורדים ישראל ארץ פלשתים ללטוש איש את מחרשתו ואת כליו, והמחרשת הוא כלי ברזל שחורשין בו, ואתו הוא הכלי שחופרין בו הארץ והכרמים, (כא) והיתה הפצירה פים, ר"ל רבת הפיות הנקראה בלעז לימ"א, היה להם במקום מחרשות ולאתים, והיה להם גם כן לשלש קלשון, רוצה לומר לכלי הנקרא קלשון שיש לו שלש שינים שמסלקין בו התבן, והיה להם גם כן לקרדומים וכלי שעמו מציבין הדרבן, רוצה לומר כי לאנשים שלא היה להם מקום ללכת אל ארץ פלשתים ללטוש כליהם היו לוקחים הכלי פצירת פים מקום כל שאר הכלים הנזכרים האלה. ואין המלט מהיות בישראל רמחים וחרבות אבל היו מועטים, והיו רוב כלי המלחמה אשר בידיהם קשתות ומקלי יד וקלעים, ורוב גבוריהם היה בחצים ובאבנים מלחמותם, כמו שנאמר בספור גבורי דוד (דברי הימים א' י"ב ב') מימינים ומשמאלים באבנים ובחצים ובקשת, ונאמר במלחמת מואב (מלכים ב' ג' כ') ויסובו הקלעים ויכוהו. ונכתב בכאן שלא היה חרש ברזל בישראל, לתת סבה למה שיגיד אחרי זה, (כב) שלא נמצא ביום המלחמה בידי העם אשר היה עם שאול ויונתן חרב וחנית כי אם בידי שאול ויונתן בנו לבד, וכל זה להודיע שלהשם הישועה וזרועם לא הושיעה למו, כי היו אלף ושש מאות איש מישראל וגם בלי חרב וחנית, ופלשתים היו שלשים אלף רכב וששת אלפים פרשים ועם כחול על שפת הים בחרבות וברמחים, ועם כל זה רוצה ה' את יראיו למיחלים לחסדו להציל ממות נפשם לתת אויביהם בידיהם: