אברבנאל על שמואל א יג:יג

ושמואל אמר לו נסכלת וגו', והנה בענין החטא הזה כתבו המפרשים כלם ששמואל אמר לו שיוחיל לו שבעת ימים שלמים, וששאול לא המתין כל השבעת ימים אבל ביום השביעי בבקר בעת העלאת העולות העלה אותם ושמואל בא מיד באותו יום השביעי, ולכן אמר נסכלת לא שמרת את מצות ה' אלקיך וגו', ולא היה החטא בהקריבו קרבן והוא זר, כי היו הבמות בזמן ההוא מותרות וזר מקריב בבמת יחיד. ואני אוסיף על דבריהם ששמואל אמר לשאול כאשר משחו שלשה דברים. האחד והנה אנכי ירד אליך להעלות עולות ולזבוח זבחי שלמים, ובזה הודיעו שעם היות היחיד מקריב בבמה הנה באותו זמן ומקום היה הרצון האלקי שלא יקריב כי אם שמואל. הדבור השני הוא שבעת ימים תוחל עד בואי אליך, רוצה לומר ששם בגלגל יקוה ויוחיל שבעת ימים, ולא עשה בזה הגבול בדיוק על שבעת הימים, אבל אמר עד בואי אליך, רוצה לומר יהיו שבעת ימים או יותר על כל פנים תוחיל עד בואי אליך, כל שכן אם היה הגבול השבעה ימים שאמר לו שמואל מכוון לזבחים שיזבח שבעת ימי מלואיו, לא שיקוה אותו שבעת ימים לבד כמו שזכרתי שם, ויהיה שבעת ימים דבק למעלה הימנו לזבוח זבח שלמים שבעת ימים, ואמרו אחר כך תוחיל עד בואי אליך הוא ענין בפני עצמו, שיחכה עד בואו ימים רבים או מעטים עד בואו, ומה שאמר כאן למועד אשר שמואל לא אמרו על המועד שחכה אותו כי אם על המועד שהגביל בזבחים. הדבור השלישי הוא והודעתי לך את אשר תעשה, רוצה לומר שלא יסכים בעצמו לעשות דבר מהמלחמה באותו מקום, כי לא הדבר כמו שיחשוב, אבל הנביא יודיעהו את אשר יעשה וזה להודיעו שתהיה תשועת המלחמה ההיא בדרך נס (כמו שהיה בענין יהונתן ונערו) וזרועו לא יושיע לו. והנה שאול במה שעשה חטא בשלשת הדברים האלה שצווה עליהם, אם במה שהעלה בעצמו העולה בהיות רצון השם שיהיה המקריב ביום ההוא הנביא שמואל ולא אחר, ואם במה שלא חכה עד בוא שמואל והיה לו לשום בטחונו באל יתברך ולהאמין בדבריו, ואחרי שהנביא אמר לו שיבוא היה ראוי שאם יתמהמה יחכה לו כי בוא יבוא ולא יאחר, כל שכן שלא קוה כל שבעת הימים אשר אמר לו שמואל, כי בבקר יום השביעי העלה העולה ובאותו יום בא שמואל שמה, ואם במה שהסכים לעשות המלחמה מבלי צווי הנביא, עם היות שאמר לו והודעתי לך את אשר תעשה, ועם היות שפחד מהפלשתים ונפץ העם מעליו היה לו לגול על ה' יפלטהו ושלא יצא מדברי הנביא ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל, ולפי שעבר על דברי הנביא היה חייב מיתה, כמו שאמר (דברים י"ח י"ט) והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי הנביא אשר ידבר בשמי אנכי אדרוש מעמו, כל שכן שהיה סבת זה אליו מיעוט האמנה והנטיה ממצות האל יתברך, והענין דומה לענין עוזא ששלח ידו בארון האלקים כי שמטו הבקר ויכהו שם האלקים, ולא מת כי אם על מיעוט אמונתו עם היות כוונתו לשם שמים כמו שאבאר בהגיעי שם בג"ה, וכן היה ענין שאול כאן שחטא במיעוט אמונה וספקו בדברי הנביא ובטח בדעתו ועבר במצות השם, ולהיות זה אליו בדבור הראשון שדבר אליו שמואל בשם ה' היה החטא יותר חמור כי סר מהר מהדרך אשר צוהו, ולכן אמר לו נסכלת ולא שמרת את מצות ה' וגו', רוצה לומר אתה חשבת שנתחכמת במה שעשית בזה והוא בהפך שנסכלת, וגם נסכלת שלא נתת לבך איך כל האותות אשר נתתי לך באו והיה לך אם כן להאמין בדבר שאבוא אליך כמו שאמרתי, ועוד שלא שמרת את מצות ה' והמרית את פי ה' והנטיה מדבר השם במלך הוא עון פלילי, ואמר כי עתה הכין ה' את ממלכתך וגו', להעיר על חטאתו במה שסר מהר מהדרך, כאומר הנה עתה הכין ה' את ממלכתך, רוצה לומר שעתה נמשחת למלך לעולם ומיד אחרי ההמלכה חטאת, ולכן אם חטאת מיד אחרי ההמלכה גם כן תיענש אחריה מיד, (יד) וזהו ועתה ממלכתך לא תקום, רוצה לומר בעתה ובזמן קצר ההמלכה חטאת גם כן בעתה ובזמן קצר אחר ההמלכה תלקה ותענש, והודיעו כי כבר (רוצה לומר כשעשית זה) בקש ה' איש כלבבו ורצונו שהוא דוד ויצוהו ה' לנגיד על עמו, לפי שאינך נשמע לדברי השם. והתבאר מזה שאין החטא כפי איכות המעשה כי אם להיותו נמשך ממיעוט אמונה ומרי פי ה' והנטיה ממצותיו, כי לא היה נענש שאול כל כך אם היה עובר אחת ממצות התורה כי אם בעבור שעבר המצוה אשר צוה האל יתברך ביחוד לו, ובהיותה המצוה הראשונה שנאמר לו, והותרה עם זה השאלה השנית: