אברבנאל על שמואל א יב:ח

כאשר בא יעקב למצרים וגו'. אחשוב ששמואל עשה שתי טענות לבאר להם טעותם בשאלם להם מלך. האחת היא כאשר בא יעקב מצרימה ונשתעבדו שם ויזעקו אבותיהם אל ה', הנה אז לא שאלו ישראל מלך אבל צעקו אל ה' מתוך צרותם, וגם האל יתברך לא נתן לפניהם מלך אבל שלח לפניהם את משה ואת אהרן, והמה עם נבואתם הוציאו אותם ממצרים ויושיבום במקום הזה, רוצה לומר, שהם סבבו ביאתם לארץ, כי עם היות שמשה ואהרן לא באו עמהם שמה, הנה זכותם ותורתם ולמודם הביא אותם אליה, וזו היא הטענה הראשונה, ר"ל אם ליציאת מצרים ולכבישת הארץ כלה לא נצטרכו ישראל למלכים ולא שאלו אותם, ולא נתן האל ית' לפניהם כי אם נביאים ולא המליך עליהם מלך, אם כן מבואר הוא שהיה שאלתם עתה מלך דבר בלתי ראוי. ונתן עוד בזה טענה שנית מפאת סותרו, והיא אמרו (ט) וישכחו את ה' אלקיהם וימכור אותם ביד סיסרא, ר"ל מלבד הטענה הראשונה הלקוחה משלמות ישראל בצעקם אל ה', ומהשכר שבא עליהם ע"י הנביאים, הנה עוד תלקח ראיה על מה שחטאו בשאלם מלך, מאשר בני ישראל פעמים שכחו את ה' ומיד קבלו ענשם שמכרם ה' בידי אויביהם וילחמו בם, ובהיות שישראל עתה במה ששאלו מלך שכחו את ה', כמו שאמר כי אותי מאסו ממלוך עליהם, הנה יהיו חייבים עונש גדול ויקרה להם כמו שקרה לאבותיהם החטאים בנפשותם שעצבו ג"כ את ה'. ואחרי שהעיר על שתי אלה הטענות רצה להתיר ספק אחד יקרה בטענה הראשונה, והוא שאולי יאמר אומר הנה לענין יציאת מצרים היו צריכים נביאים, לפי שלא היה שם מלחמה כלל כ"א נסים ונפלאות ונתינת התורה על ידיהם, אבל בזה"ז שאנו צריכים למלחמות ואין כאן נתינת התורה, אין ספק שיותר הכרח יש לנו במלכים (כמ"ש ונלחם את מלחמותינו) מבנביאים, הנה להשיב לזה אמר עוד (י) ויזעקו אל השם ויאמרו חטאנו וגו' וישלח ה' וגומר, רוצה לומר כבר ראינו כי כאשר צעקו אבותיכם אל ה' אחרי היותם בארץ בזמן המלחמות הנה הם גם כן לא שאלו מלך והאל יתברך לא המליך עליהם אדם, (יא) אבל שלח לפניהם שופטים את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל, ועם היות שאינם מלכים הנה הצילו אתכם מידי אויביכם ותשבו בטח, ואמר אתכם לנוכח, לומר שעיניהם הרואות את הדבר הזה, ולזה אמר ויצל אתכם בלשון יחיד, להגיד שהאל ית' הוא לבדו המציל על ידי השופטים ההם. וזכר ירובעל שהוא גדעון ראשונה, לפי שנעשו על ידו נסים הרבה וזכה לנבואות רבות, ואחריו זכר בדן שהוא שמשון שהיה משבט דן כמו שתרגם יונתן, לפי שגם על ידו נעשו נסים וקרא אל ה' ויענהו, והוא זכה למדרגה ממדרגות הנבואה, ואחריו זכר יפתח שלא נעשו על ידו נסים ולא זכה לנבואה, אבל היה גבור חיל ומזה הצד זכר שמשון קודם ליפתח, לא בקדימה זמנית כי אם לפי שקדם אליו במעלת הנסים והקורבה לאל ית'. ואחריהם כלם זכר שמואל את עצמו כי עם היותו גדול שבכל השופטים, להיות שמואל הוא הכותב רצה להקטין עצמו ונזכר באחרונה וגם להיותו אחרון בזמן, והנה אמר ואת שמואל ולא אמר ואותי, לפי שכל דברי הספר ועניני שמואל כתבם בלשון נסתר כשלישי המדבר, וכן עשה ירמיהו בספרו ויהושע בספרו אם היה שהוא כתבו, וכל זה להמשכם אחרי דרך משה אדוננו עליו השלום. ובדרש (עיין רד"ק) אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זימרא אף שמואל רבן של הנביאים מתנבא ולא היה יודע מה היה מתנבא, שנאמר ואת יפתח ואת שמואל, אותי לא אמר אלא ואת שמואל לפי שלא היה יודע מה היה מתנבא, ואין צורך לדרש הזה מאחר שכל הנביאים זה דרכם ואף שמואל כך היה מנהגו תמיד. ובמדרש שמואל (פר' ט"ו) אמרו השם אשר עשה את משה ואת אהרן וגומר את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל, הרי לך שלשה גדולי עולם משה ואהרן ושמואל כשלשה קלי עולם, לומר ירובעל בדורו כמשה בדורו בדן בדורו כאהרן בדורו יפתח בדורו כשמואל בדורו, זהו דרש הכתוב, אבל כפי הפשט זכרם כפי מעלתם בנבואה ובנסים. הנה התבאר מזה שלא זכר בכאן השופטים שהקים האל ית' כדי להושיעם מהצרות והאויבים אשר זכר למעלה, ולא כיון לזה כי הם דבורים חלוקים, אבל זכר בכאן שפעמים צעקו ישראל אל ה' גם בזמן המלחמות ושלח לפניהם שופטים, והזכיר מהם ארבעה אשר עלו על לבו ראשונה ואשר רוח השם דבר בם והיו יותר קרובים למעלת הנבואה, להודיע כי גם באותו זמן לא הקים להם מלכים כי אם נביאים ושופטים, ולא זכר דבורה מפני הכבוד להיותה אשה, וברק לא עשה נסים ולא הגיע למעלת הנבואה והיה די בארבעה אלה שזכר כפי כוונת המאמר. ואפשר לומר עוד שזכר מהשופטים אחד נביא ממדרגה שפלה כירובעל גדעון, ואחד נפעם השכל כשמשון, ואחד משכיל ונבון כיפתח ולא נביא, ואחד נביא מובהק כשמואל, וזכר אם כן כל מיני השופטים, נביא קטן גדעון, נביא גדול שמואל, שופט משכיל יפתח, שופט סכל שמשון, וזה להודיע שאין מעצור ליי' להושיע ברב או במעט, בנביא מובהק או נביא קטן המעלה, שופט חכם או שופט סכל ונפעם התכונה, והותרה בזה השאלה הרביעית: