אברבנאל על שמואל א י:ז

ואחרי שלשת האותות האלה אמר שיעשה כל אשר תמצא ידו כי האלקים עמו, רוצה לומר שיעשה גבורותיו וינהיג את ישראל לפי שהעזר האלקי דבק בו. ותרגם יונתן עביד לך מני מלכותא, (פירוש התקן לך כלי מלכות) והנכון שרמז לו בזה אל מה שעשה אחרי כן במלחמת נחש העמוני שעשאו בלי צווי נביא ונסמך על זה. ושאל רלב"ג איך היו בישראל חבל נביאים? וכבר נזכר שהיה דבר ה' יקר בימים ההם אין חזון נפרץ, והתשובה לזה אצלי מבוארת, כי קודם נבואת שמואל היה דבר ה' יקר, אבל אחרי שירד עליו השפע נתמלא האדמה כלה אורה והכין תלמידים הרבה ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, וכמו שפירשתי בפסוק ויוסף ה' להראה בשילה: ואמנם למה נתן שמואל לשאול שלשת האותות האלה, ולמה באות השני זכר שימצא איש עם נבל יין ואיש עם שלשה גדיים ואיש עם שלשה ככרות לחם, ולמה לא יתנו לו גדיים ולא יין כי אם לחם לבדו, ומה המורה כל זה, הנה שיערתי בו מה שאומר, שהנה שיער הנביא שהיו בשאול שלשה בחינות. אחת עם בית אביו ועניניו, ואחת עם בני ישראל בהיותו מלכם, ואחת עם האל יתברך להשלמת נפשו שהוא תכלית התכליות כלם, והם בחינה טבעית כפי מולדתו, ובחינה נימוסית כפי הנהגתו את עמו, ובחינה אלקית כפי דבוקו באל יתברך, הראשונה היא מאשר הוא בעל חיים, והשנית מאשר הוא אדם, והשלישית מאשר הוא אלקי. ולכן נתן לו האות הראשון מפאת הבחינה הראשונה שהוא היחס אשר היה לו עם בית אביו ועם עניניו, וזהו שאמר נמצאו האתונות אשר הלכת לבקש והנה נטש אביך את דברי האתונות ודאג לכם לאמר מה אעשה לבני, ועל זה אמר וחלפת משם והלאה, רוצה לומר שאחרי שהוא כבר מלך בישראל אין ראוי שיחוש עוד לעניני האתונות ולצרכי בית אביו, אבל שיעזוב אותם ויפנה להלאה כלומר אל דברים יותר מעולים וגדולים. והאות השני נתן לו כפי הבחינה השנית שהוא היחס אשר יהיה לו במלכותו עם בני ישראל, וזהו ובאת עד אילון תבור ומצאוך שם שלשה אנשים עולים אל האלקים שהם רמז אל העמים אשר ינהיג, וזכר שעם היות ביד אחד מהם גדיים וביד אחד נבל יין וביד אחד ככרי לחם הנה לא יקח מהבשר שהוא משל לעופות הטורפים האוכלים בשר אחיהם, ואמר שאין ראוי זה אליו כי המלך ראוי שיהיה רחמן ומסתפק ולא יהיה טורף ושואג, וגם לא יתנו לו ולא יקח מידם דבר מהיין לפי (משלי ל"א ד') שאל למלכים שתו יין, וזכר שלבד יתנו לו מהלחם והלחם לבד יקח מאתם לא הבשר ולא היין, והוא משל ורמז להנהגתו שינהיג בני ישראל בנחת ולא יעשוק אדם ולא יקח מנכסיהם שלא כדין, וגם לא יטה אל התאוות הגשמיות הנרמזות ביין כי אם בלחם שלבב אנוש יסעד ובמדרש תנחומא דרשו, שלשה אנשים הם שלשת בניו יונתן ואבינדב ומלכי שוע, אחד נבל יין זו מיכל בתו ששתקה ונתנה נאד של יין תחת דוד במטה וכו'. והאות השלישי נתן לו כפי הבחינה השלישית מהיחס והדבקות אשר יהיה לו עם הדברים האלקיים, ועליו אמר אחרי כן תבוא גבעת האלקים שיבא אל הר האלקים ויקום במקום קדשו, וזה בשני דברים. האחד בשישנא את שונאיו ויהיה נלחם את מלחמות ה', וזה רמז באמרו אחרי כן תבוא גבעת האלקים אשר שם נציבי פלשתים, רוצה לומר שבהתדבקו לאל יתברך ראוי שיסיר אויביו מן הארץ. והשני הוא במה שישלים נפשו וידבק שכלו בעליונים, וזהו ופגעת חבל נביאים וגו', והתנבית עמהם, ובזה האות האחרון להיותו רומז לבחינה אשר היא אצלו מאשר הוא אלקי אמר ונהפכת לאיש אחר, שיצא מגדר האנושות ויכנס בגדר האלקות והרוחניות. הנה אם כן שלשת האותות האלה יעידו ויגידו מעשיו אשר ראוי לעשותם, במה שהיה נולד בעל חי, ובמה שהוא מנהיג מדיני, ובמה שהוא מתדבק אלקי, והותרה בזה השאלה הששית: