אברבנאל על שמואל א י:ב

בלכתך היום מעמדי ומצאת שני אנשים וגו'. זכר שנתן שמואל אל שאול שלשה אותות כדי שיתאמת אליו ענין מלכותו שהוא מאת האלקים. האחד שבלכתו מעמו ימצא שני אנשים בגבול בנימין בצלצח ויאמרו אליו שנמצאו האתונות, ושהיה אביו דואג עליו לפי שלא ידע אנה פנה. והנה אמר עם קבורת רחל, ואמרו חכמינו ז"ל במסכת סוטה (אמר המגיה חפשתי בכל מסכת סוטה ולא מצאתי שם שום דבר מקבורת רחל ולא מצלצח, ועם היות שגם הילקוט מביאו מתוספתא דסוטה בזה הלשון, אמנם בבראשית רבה פרשה צ"א ע"ד, ובמדרש שמואל פרשה י"ד מביא זה הענין אך בשינוי לשון מה) וכי היכן מצינו שנקברה רחל בצלצח בגבול בנימין? והלא לא נקברה כי אם בבית לחם? שנאמר (בראשית ל"ה י"ח) ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת היא בית לחם, ואין בית לחם אלא בחלקו של יהודה, שנאמר (מיכה ה' א') בית לחם אפרתה וגו', אלא כך אמר לו עכשיו שאני מדבר עמך הנה הם עם קבורת רחל ואתה הולך והם באים ואתה מוצא אותם בגבול בנימין בצלצח, ופירוש מתישב הוא בכתוב. ואמרו והנה נטש אביך, רוצה לומר והנה קודם שנמצאו כבר היה נוטש אביך את דבר האתונות והנה דואג לכם, רוצה לומר לשאול ולנערו, אבל הכאב העצמי לא היה על הנער כי אם על שאול, וזהו לאמור מה אעשה לבני, כי אם היותו דואג על שניהם היה צועק לבד על בנו, ואמר זה להגיד שמה שאמר שאול לנער פן יחדל אבי מן האתונות ודאג לנו נתקיים: