אברבנאל על שמואל א י:יח

ויאמר אל בני ישראל וגו'. אמרתי שלא היו הדברים האלה תוכחה על שאלתם מלך כי התוכחה אחרי כן יזכור אותה, אבל לפי שישראל שאלו מלך ושמואל אמר להם לכו איש לעירו, הנה עתה כאשר אסף אותם להפיל הגורלות אמר אליהם כל הדברים האלה, לפי שעברו הימים אחרי ששאלו מלך ואולי יחשוב אדם שנעשה זה עתה מרצון האל יתברך ולא משאלתם, לכן הקדים לדבר אליהם ולומר עדים אתם שענין המלך אשר אני עושה היום הזה אינו מרצון האל יתברך ולא מכוונתי, בל תאמרו היום או מחר הנה שמואל צעק ויאסוף את כל ישראל ומעצמו הפיל להם גורלות והמליך עליהם מלך, או השם יתברך צוה בזה ברצונו ואין עלינו אשמה ועון אינו כן, כי האל יתברך הוציא אתכם ממצרים והציל אתכם מכל אויביכם הלוחצים אתכם, ובכל זה לא המליך עליכם, (יט) ואתם מאסתם את אלקיכם ותאמרו אליו שימליך עליכם מלך, ועתה בסבת שאלתכם ולמלאת בקשתכם וחפצכם אספתי אתכם, ולכן התיצבו עתה לפני השם לשבטיכם ולאלפיכם להפיל גורלות ולבאר על פי הגורל ועל פי האורים והתומים מי ימלוך עליכם. הנה אם כן היו הדברים האלה התראה ולא תוכחה, והותרה בזה השאלה השלישית: