אברבנאל על מלכים א ט:כד

והנה סמך לזה אמרו אך בת פרעה וגו', לא להודיע ענינה כי לא היה זה מקומו. כי אם לפי שזכר בספור הבנינים שבנה את המלוא, זכר הכתוב מי הביא את שלמה לבנות את המלוא, והנה לא היה דבר הכרחי כחומת ירושלם ובנין הערים ויתר הבנינים, ואמר שהיה זה בעבור שבת פרעה עלתה מעיר דוד, שהוא הבית אשר דוד היה יושב בו, עלתה משם ובאה לשבת בביתה, ולכבוד ביתה בנה את המלוא שהיה אצלה. ואמנם למה עלתה בת פרעה מבית דוד נזכר סבתו בדברי הימים, שהיה מפני קדושת בית דוד שלא היה ראוי שתשב אשה שם, פן יאמרו שהיתה בת פרעה במקום הארון אשר עמד שם, וזהו אמרו שמה (דברי הימים ב' ח' י"א) ואת בת פרעה העלה שלמה מעיר דוד לבית אשר בנה לה, כי אמר לא תשב אשה לי בבית דוד מלך ישראל כי קדש המה אשר באה אליהם ארון ה', וכאלו אמר בכאן שלצורך הבית אשר בנה לבת פרעה בנה את המלוא, וזהו אמרו בכאן אך בת פרעה עלתה וגומר אז בנה את המלוא. הנה התבאר שהיה הכוונה בכל הספור הזה שעשה שלמה בנינים רבים גדולים ועצומים, ולא העלה מס מישראל ולא עשו נדבה ולא תרומה הם מעצמם כאשר עשו אנשי המדבר למעשה המשכן, כי לא לקח מהם בלתי מס עבדות הגרים אשר זכר, והותרו בזה השאלות שלישית ורביעית: ואחרי שזכר מעלת גדולתו בבנינים אשר בנה, זכר גם כן מעלתו ונדיבתו במה שסדר לתת דבר יום ביומו ומדי חדש בחדשו ומדי שנה בשנה לקרבנות בית המקדש, (כה) וזהו אמרו והעלה שלמה שלש פעמים עולות ושלמים על המזבח וגומר ושלם את הבית, והדבר הזה נזכר בדברי הימים (שם שם י"ג) בשלמות גדול, ושם התבאר שהיו שלש הפעמים אשר בכל שנה בשלשה רגלים בחג הפסח ובחג השבועות ובחג הסכות, שבהם היה מעלה עולה ושלמים, ושם נאמר וכדבר יום ביומו להעלות כמצות משה לשבתות ולחדשים ולמועדות, וזה מורה שנתן שלמה הקרבנות תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן בבית ה' משלו כל ימיו, כי התנדב כל זה בעבור ישראל, ושהיה נותן גם כן הקטורת. ובדברי הימים כתוב (שם שם י"ד) ויעמד כמשפט דוד אביו את מחלקות הכהנים על עבודתם והלויים על משמרותם להלל ולשרת נגד הכהנים לדבר יום ביומו והשוערים במחלקותם, והנה לא נזכר זה בכאן, לפי שהיה תכלית הספר הזה לספר מעלות שלמה וגדולתו, ולא ראה גדולה ונדיבות בהעמידו המשמרות אשר סדר דוד אביו, אבל אמר כדי לכלול כל הדברים האלה ושלם את הבית, ר"ל שהשלים לסדר ולתקן כל הדברים הצריכים לעבודת הבית, כגון אותם מחלקות הכהנים והלוים ושמן למאור ולחם הפנים ושאר הדברים כלם שלא חסר דבר. ואחרי שזכר גודל ההוצאה אשר עשה שלמה בבנינים ובעבודת בית המקדש, והודיע עם זה שלא העלה מס מישראל וגם לא מהגרים כי אם בעבודת הגוף בבנינים, ראה להודיע אם כן מאין באה לו כל כך זהב לעשות ההוצאה הרבה ההיא, והנה לא לקח מאשר הניח דוד אביו כי כלו שם ונתן באוצרות בית ה', ואמר שהזהב אשר היה לשלמה הביא אותו באניות מאופיר ומשם היה לו כל זה, (כו) וזהו אמרו ואני עשה המלך שלמה בעציון גבר, ר"ל שעשה אניה או ספינה בשפת הים, ושלח חירם עבדיו באותה ספינה לפי שהיו בקיאים באותה מלאכה, (כז) וזהו אמרו אנשי אניות יודעי הים, ושהצליח השם דרכם עד שהביאו למלך שלמה מאופירה בפעם אחת ארבע מאות ועשרים ככר זהב, וכבר כתבתי בבנין הבית משקל הככר שהוא שנים עשר אלף ושלש מאות דוקאטי"ש ויניצייאנו"ש, ובדברי הימים (שם י"ז) כתוב שהלך שלמה לעציון גבר ואל אילות ושלכד אותם ואז עשה שם האניה. והנה במשקל הזהב הזה נאמר בדברי הימים (שם י"ח) שהיו ארבע מאות וחמשים ככר, אולי כדברי המפרשים הוציאו בהוצאת הדרך אותם השלשים, ונשארו ארבע מאות ועשרים ככר. והנראה אלי שבראשונה שלח שלמה באניות חירם סחורתו לאופירה, ושהביאו לו משם מאה ועשרים ככר זהב עבדי חירם, ועל זה נאמר למעלה כמו שפירשתי וישלח חירם למלך מאה ועשרים ככר זהב, לפי שצוה להביא אותם מאופירה למלך בעד סחורתו, ועתה יגיד הכתוב ששלמה כדי להרבות בזהב לא רצה לשלוח עוד על ידי חירם אבל עשה אניה כלה שלו, ושחירם לא חרה אפו על זה ולא קנא בו, אבל באהבתו אותו שלח עבדיו באותה אניה להוליכה אל מחוז החפץ ולהשיבה כראוי, ושאז להיות האניה כלה של שלמה הביאו לו כל כך מהזהב, ואולי שהשלשים ככר אשר נזכרו עוד בדברי הימים נתנם המלך לעבדי חירם אשר הלכו באניה, ונשאר לו מה שכתוב בכאן: