אברבנאל על מלכים א ז:ט

וכל אלה, ר"ל בנין בית השם ובית המלך ובית יער הלבנון ואולם המשפט ובית בת פרעה, הם וחצרותיהן כלם היו בנויים באבנים יקרות, רוצה לומר משובחות ויפות אבני שיש טהור כמדות גזית, שהיה ידוע מדת האבן גזית אצלם, והיו מגוררות במגרה, והוא המישור שהוא חרב פגום מאד הנקרא בלע"ז שייר"א, והוא עשוי באופן שהיה חותך האבנים ומשאירם חלקות ושוות בשני צדדיהם, וזהו מבית ומחוץ, כלומר שלא היה לבד מן הצד הנראה מהאבן, אבל גם מן הצד המונח ואשר ישימו ביסודי הבית כלם היו באותו תקון ומעלה, וז"ש וממסד עד הטפחות, ר"ל מן היסוד עד שמי הקורה. ונקראו טפחות, לפי שבטור העליון מהכותל אשר עליו תושם התקרה יוציאו האבנים יותר מהשאר כמדת טפח לתפארת המלאכה, וישימו אותם נוספות מבפנים, וזה מבואר בבנינים היפים והשלמים, וזכר אם כן שמחוץ לבית עד החצר הגדולה היו כל האבנים עשויות בזה האופן. ולפי שלא ידענו מדת האבנים, ואולי שהיו האבנים אשר ביסודי הבתים האלו אבנים קטנות והיותר פחותות בעצמם להיותם תחת הארץ במקום בלתי נראה, (י) לזה הוצרך לומר שהיו האבנים אשר ישימו ביסודות הבתים אבנים יקרות באיכותן וגדולות בכמותן, שהיה כל אחת מהן עשר אמות או שמונה אמות על המעט, ומלמעלה בכותל היו אבני גזית אשר מדתם ידועה, ואמר זה להודיע שלא היה הפרש בין אבני היסודות לאבני הכותלים, אם לא שאבני היסוד היו מהם מעשרה אמות ומהם משמונה אמות ולא היו כלם שוים בגודל, (יא) אמנם מלמעלה בכותלים היו כלם אבני גזית, ר"ל במדה אחת ידועה ולא היה אחת מהן גדולה מחברתה אפילו חוט השערה, ואולי אבני גזית לא היו כל כך גדולות אבל היו יותר מתוקנות ובמדה ידועה בלי חלוף כמו שאמרתי, והיה עליהם ארז, ר"ל ספון בארז בתקרה: