אברבנאל על מלכים א ז:מח

ואחרי שזכר הכתוב מעשה כלי הנחשת אשר עשה חירם למלך, זכר כלי הזהב אשר צוה המלך לעשות על ידי חרשים אחרים מבני ישראל המה, והוא אמרו ויעש שלמה את כל הכלים, ר"ל שצוה לעשותם ולכן ייחסם אליו, לומר שלא עשאם חירם, אבל המלך צוה על עשייתם לאחרים, ולהיותם זהב סגור וטהור אולי ראה המלך ביציקתן ג"כ ולזה יוחס אליו, או שהמלך נתן צורת הכלים והוא צייר אותם בנייר. וזכר ראשונה מזבח הזהב, כי עם היות שזכרו למעלה בתוך ספור בנין הבית, ראה לזכרו כאן עם שאר הכלים להיותו ממינם ולהשתתפו עמהם בישיבת ההיכל. ואמרו ואת השלחן, כתבו המפרשים שהוא שם המין, כמו (בראשית ל"ב א') ויהי לי שור וחמור, כי עשרה שלחנות היו כמו שנזכר בדברי הימים (דברי הימים א' ד' ח'), ולפי שמצאתי בבנינה שזכר הנביא יחזקאל בסוף ספרו שלחנות הרבה, ואמר שם (יחזקאל מ' מ"א) ארבעה שלחנות מפה וארבעה שלחנות מפה לכתף השער שמנה שלחנות אליהם ישחטו וארבעה שלחנות לעולה אבני גזית וגומר ויניחו את הכלים אשר ישחטו את העולה בם והזבח, אמרתי אולי יחשוב המעיין שהיו השלחנות אשר עשה שלמה עשרה לשחוט את העולות ולשום עליהם את כלי השחיטה, ושמה שנזכר בכאן מהשלחן האחד הוא היה שלחן לחם הפנים לבדו אשר היה בהיכל ושאר השלחנות היו בעזרה, אבל מוצא אני שאינו כן, שבדברי הימים כתוב ויעש שלחנות עשרה וינח בהיכל חמשה מימין וחמשה משמאל ויעש מזרקי זהב מאה, ואמר שם אחרי כן ויעש שלמה את כל הכלים אשר בית האלקים ואת מזבח הזהב ואת השלחנות ועליהם לחם הפנים ואת המנורות וגומר זהב סגור, הנה ביאר שהשלחנות האלה כלם היו זהב סגור, ושבכלם היה לחם הפנים ושכלם היו מונחות בהיכל כמו המנורות, והוא המורה שלא היו אלו השלחנות לשחיטת העולה ולא להניח כלי השחיטה עליהם כי אם לערוך בהם לחם הפנים. ומאשר הוקשה אצלי למה אם כן זכר הנה שלחן אחד בהיותם עשרה ולא עשה כן למנורות? אמרתי ששעור הכתוב כן הוא, ויעש שלמה את כל הכלים אשר בית ה', ר"ל הכלים אשר היה הצווי האלקי שיעשו בבית ה', והם השלחן אשר עליו היה הצווי לתת לחם הפנים, (מט) ואת המנורות, ר"ל ששת הנרות, אשר צוה משה לעשות במנורה, ולכן קראם מנורות, הנה כל זה, ר"ל השלחן והמנורות עשה שלמה חמשה מימין וחמש משמאל לפני הדביר, הנה א"כ אמרו כאן חמש מימין וחמש משמאל אינו חוזר לבד למנורות כי אם גם כן לשלחן שזכר, ועם זה הנה היו גם כן שלחנות עשויות מאבן לשחיטה כמו שזכרו חז"ל (תמיד ס"ה ע"ב), והיו מונחות במקומן. ועם היות שאמר כאן הכתוב חמש מימין וחמש משמאל, אין ראוי שתחשוב שהיו השלחנות מהם לימין ההיכל ומהם לשמאלו, ר"ל לדרום ולצפון וכן המנורות, כי כבר התבאר מדברי התורה (שמות כ"ו ל"ה) שמקום השלחן היה בצפון ומקום המנורה היה בדרום, אבל הרצון בזה שלפאת צפון שם השלחנות בשתי שורות, האחת לפאת ימין מהאחרת, ולפאת דרום היו המנורות בזה האופן עצמו, וחז"ל (מנחות פי"א דף צ"ה ע"ב) אמרו שהיו חמש מנורות מימין מנורת משה וחמש משמאלו, וכן הענין בשלחנות, כי היו הכלים האלה אשר עשה משה מונחים בבית מלבד אותם אשר הוסיף עליהם שלמה, ומה שאמרו שאהל מועד וכליו נתנו באוצרות בית ה', כוונו על שאר הכלים מזולת המנורה והשלחן והכיור וכנו. ויש מחלוקת בדברי חז"ל בפרק שתי הלחם (שם צ"ו ע"א), שיש מי שאמר שלא היו מסדרים הלחם כי אם בשלחנו של משה ולא היו מדליקין כי אם מנורת משה, ויש מי שאמר שעל כל השלחנות היו מסדרין לחם הפנים וכל המנורות היו מדליקים ובכל הכיורים היו רוחצים, והוא היותר נראה מפשט הכתובים. ומלבד שלחנות הזהב האלה שהיו בהיכל, הנה עוד היה באולם שלחן אחד זהב בו היו מניחים לחם הפנים שמסלקים מההיכל כמו שזכרו חז"ל (שם). ומה שאמר והפרח והנרות והמלקחים זהב, אין הרצון בו ששאר הדברים לא היו זהב אבל שעד פרחה שהיה בסוף ירכה ועד הנרות שהיו בקצה המנורה הכל היה זהב מן הקצה אחד ועד הקצה האחר וכן המלקחים: