אברבנאל על מלכים א ז:מב

והרמונים ארבע מאות, ר"ל בשני העמודים, מאתים בכל עמוד בשני טורים, שהיו מאה רמונים בכל טור. ואמר בהם לכסות, לפי שהרמוני' להיות על השבכות היו מכסות אותם, (מה) ובכלל אמר ואת כל הכלים האהל, ואחז"ל (עיין רד"ק) שקרי האלה, וכתוב האהל, להגיד שהכלים האלו נעשו בצורה ובתבנית שעשאם משה לאהל מועד. ויונתן תרגמו כפי הכתב ולא כפי הקריאה, והענין הוא שעשה כל הכלים הצריכים לבית ה', ובזה נכלל מזבח העולה שהוא מהכלים היותר הכרחיים שבעזרה, והנה לא נזכר בביאור כאן לפי שהיתה עשייתו כתבנית המזבח אשר עשה משה, והכתוב לא חשש לזכור בכאן כי אם הדברים אשר עשה שלמה מעצמו מגודל לבבו כמו שזכרתי פעמים. וספר שהיו הכלים האלה כלם נחשת ממורט, ואמרו המפרשים שפירוש ממורט צרוף ונקי מכל סיג, (מו) ושיצקם בככר הירדן, ר"ל במישור הירדן במעבה האדמה, שחפר בעובי האדמה צורת הדפוסי' להתיך בהם את כל הכלים האלה, וידמה שהיה אותו עפר כחמר היוצר שעושה ממנו הכלים שהוא עפר זך ונקי. אמנם אמרו יצקם המלך הוא זר מאד, כי הנה חירם יצקם והמלך לא היה חרש ליצקם, ולמה יחס זה למלך יותר משאר הדברים? ולזה אחשוב שהיה הכוונה בזה שהמלך חשש אם האומנים יערבו בתוך הנחשת הממורט הזה ברזל או דבר אחר יפחות מעלת הנחשת ההוא, ומפני זה רצה המלך שלא יצקו אותו כי אם בפניו כדי שיראה המלך בנקיותו, ולכן אמר יצקם המלך, ומפני זה אמר שיצקם בככר הירדן, לומר שלא נתערב עמו דבר, כי היה הנחשת הזה ממורט, והוא הנקרא נחשת קלל, והוא הספריי כחרב החדה, וכמוהו בדברי הנביא (יחזקאל כ"א י"ד) חרב הוחדה וגם מרוטה, ואמר שם (שם ט"ו) למען היה לה ברק מורטה. הנה אם כן היה כל הנחשת הזה זהיר וממורט ועושה להט החרב המתהפכת שהוא עלוי רב אליו, ולעלויו היה שוה מאד, ורצה המלך לראות יציקתו, ולא זכר זה בזהב לפי שהיו עושים אותו יהודים ובאמונה הם עושים: